חיים פוטוק נולד ב-1929 בברונקס. ב-1950 סיים תואר ראשון בספרות בישיבה יוניברסיטי. בספר שלפנינו יש חלקים סמי-אוטוביוגרפיים המשולבים בעלילה.
נתחיל מזה שהספר מרתק מאוד, חול"ב הו"ד (חוטף לב, הופך דפים). נמשיך בכך שהגרסה שלפני מיושנת מאוד מכל בחינה ומכל בחינה זה לא ממש מפריע. האם למשהו מפריע שבמקום לומר חשבתי נאמר "כסבור הייתי..."? לי זה לא מפריע.
העלילה נמשכת 5 שנים, מרגע פלישת בנות הברית בנורמנדי עד מעט אחרי הקמת מדינת ישראל. המקום הוא ניו-יורק ולפנינו שני גיבורים ואבותיהם השונים באופן קיצוני.
המספר הוא ראובן מאלטר בן ה-15, בנו של דוד מאלטר, חוקר ומבקר התלמוד, אדם נאור וליברלי, המגדל את בנו יחידו לאחר מות אשתו בלידת הבן ראובן. ממול יש את דני סונדרס, בנו של הרב סונדרס, אדם שהוא צדיק, מנהיגם של החסידים, חרדים קיצונים הרואים אף בדתיים נאורים כמו הרב מאלטר איש כופר.
הפגישה בין שני העולמות מתחילה מתיקול פיזי בין דני וראובן במשחק בייסבול אלים. כדור ששלח דני סונדרס פוגע בראובן מאלטר בעוצמה, מנפץ את משקפיו ושולחו לבית החולים. שם מגיע לביקור היריב השנוא דני, הפגישה הראשונה עוינת, אבל פגישה נוספת מתקיימת וידידות עמוקה נוצרת בין השניים. ראובן נקרא לאחר השתחררותו מבית החולים אל אביו הרב סונדרס, כדי שזה יראה במו עיניו עם מי בנו מסתובב. במשך הזמן גם נודע לרב סונדרס שבנו מבלה שעות ארוכות בספריה העירונית ומרבה לקרוא שם על פסיכולוגיה. אין זה לרוחו.
הידידות האמיצה נמשכת ולקראת המאמץ העליון להכרה במדינת ישראל באו"ם של 1947 נוצר קרע בין הידידים כשהרב סונדרס מוציא כרזות נגד הקמת מדינה חילונית ואילו אביו של ראובן הוא ציוני נלהב, הנואם למען המדינה ומגייס תרומות. הקרע נמשך שנתיים.
הספר מעניק נקודת מבט ייחודית לעולם החסידי ולנוקשות דרכיו. הנקודה הבולטת ביותר היא השתיקה המוחלטת הקיימת בין דני לאביו, שתיקה המופרת רק כשמתקיים ויכוח על דף בגמרא. ראובן מאלטר לא מבין זאת ואביו מתקשה להסביר נוהג מוזר זה.
אבל הספר בכללותו מספר על זמנים אחרים, על זמנים בלי אינטרנט ובלי טלויזיה, זמנים בהם אנשים עושים דברים שיש להם משמעות.
בסיום הספר אנו עדים לקרשצ'נדו רק עצמה, כזה המסביר התנהגויות כאלה ואחרות ואז הדמעות זולגות מעצמן.