ביקורת ספרותית על זאוויה - סיפורו של מסדר סופי שאזליה יאשרוטיה בישראל מאת זאב בן אריה

---

הספר "זאוויה" עוסק בנושא חשוב ואינו מדובר: הדרך הסופית באסלאם ומתיימר להציג את הדברים מבעד לפרספקטיבה של המסדר השאזלי יאשרוטי, שנוסד בארץ ישראל באמצע המאה ה-19 על ידי השיח' עלי נור א-דין יאשרוטי. השיח' הגיע מתוניס לעכו, ייסד בה את מרכזו ולימים נקרא המסדר על שמו. המסדר משלב בחן רב דרך חיים מסורתית עם מדעים מודרניים. כיום מוערך מספר המאמינים המשתייכים למסדר בכארבעה מיליון מאמינים בעולם. המרכז העולמי שלו נמצא אומנם בעמאן שבירדן, אך מרכזו ההיסטורי, הדתי והרוחני נמצא בעכו
למרות שלאורך הספר זרועות פנינים רבות בדמות אמרות שפר נפלאות ומשלים מרטיטים, התחושה הכללית שהוא יוצר היא של בלבול ושל פספוס. אם בדרך הסופית עסקינן – הרי שמקורות התנועה, הלכי הרוח שלה, אישיה ופלגיה המרכזיים לא מבוארים כדי צרכם. אם במסדר השאזלי יאשרוטי מדובר, הרי שאני כקורא ציפיתי לשמוע עליו עוד; על הדילמות של מאמיניו, על יחסיו עם החברה המוסלמית בישראל ועל תנופתו בעת האחרונה.
הספר יצא לאור בהוצאת 'אריאל', שמטרתה המוצהרת היא לפרסם ספרות פופולארית העוסקת בתכנים ארץ ישראלים ברמה הגבוהה ביותר. ספריה של ההוצאה מצטיינים בדרך כלל בכתיבה מדעית רהוטה (גם אם מופעיה עממיים יותר וחסרים את ההפניות למראה מקום) וברורה. בספר זה, שעריכתו מרושלת למדי, קיים שעטנז מוזר בין חוויותיו האישיות של הכותב (שחלקן אומנם נוגעות ללב!) לבין כתיבה עניינית- מדעית יותר, או כתיבה המתיימרת להיות כזו.
"עלינו לראות כל הזמן מה נמצא מעבר לחומות התוחמות את עולמנו הצר" (עמ' 81) מבקשים הסופים. בכל הנוגע לביאוריי ענייני אמונה, מסורות וסמלים מדלג הכותב מדת לדת, משתמש במושגים מושאלים מתרבויות שאינן מוסלמיות ומעניק פרשנויות שלא בהכרח יעברו ביקורת מדעית. בכל אלו ניתן למצוא קסם רב, המופק כתוצאה ממבט העל רב ההקשרים, אולם לצדן קיימת בעייתיות המעלה תימהון באשר לסימוכין לדברים.
במקרים מסוימים התעוררה בי התחושה שקולו של הכותב, המספר על חוויותיו (ומפרסם מסעות שונים שהוא עורך בעקבות הסופים), גובר על קולותיהם וסיפוריהם האישיים של בני המסדר עצמו, שאותם ביקשתי להכיר כשנטלתי את הספר לידי.

» ביקורות נוספות של יותם יעקבסון
» ביקורות נוספות על זאוויה - סיפורו של מסדר סופי שאזליה יאשרוטיה בישראל