ביקורת ספרותית על 10 פרדוקסים מוסריים מאת שאול סמילנסקי

---

הספר מעניין לפרקים, אם כי, אם אתם לא מורגלים בקריאה של ספרי פילוסופיה, הוא יכול להעלות ניקורים ונחירות, כי לפעמים הנושאים עוברים ניתוח לב פתוח, עם צינתור. אני מביאה קטעים מתוך הספר עם מעט מהמחשבות שלי עליו :

הספר דן בפרדוקסים ומחולק לפרקים. בכל פרק דנים בפרדוקס אחר.
פרק ראשון - פרדוקס הביש מזל. נגיד שקרה דבר רע מאוד לאנשים מסויימים, הם נולדו עם נכויות קשות או למשפחה ענייה. מסתבר, לטווח הארוך, שאנשים אלו, בגלל שבאו מאיפה שבאו, היה מחושלים ומחוזקים הרבה יותר מן הבן אדם הממוצע, על כן ,המחלה, או הרקע ממנו באו, דווקא תרם להצלחתם.

פרק שני, דן בפרדוקס הפרישה. מתי הזמן המתאים. והנה קטע מתוך הספר :"לא היתה לי כוונה לפתור את הסוגיה המוסרית של הפרישה, כי אם להציג את פרדוקס הפרישה המטיבה כעניין מתמיה וחשוב הדורש מחשבה לפחות מבחינה פילוסופית.

פרק שלישי דן בשני פרדוקסים, אחד על צדק והשני על חומרת הענישה.
יש הדורשים שדינם של עבריינים מסויימים יומתק בגלל נסיבות מקלות, "גדל בשכונת עוני, סבל מבעיות וכו" אבל, שום דבר לא מצדיק פשע. ענישה יכולה להרתיע והיא יעילה במידה סבירה במניעת פשיעה.
תוספת שלי : יש להתייחס לפושע, במידת הרחמים, בה התייחס לקורבנו, כאשר ביצע את הפשע בקורבן. מידה כנגד מידה לא ?

פרק רביעי דן בפרדוקס הסחיטה. פה הוא מסביר את ההבדל בין סחיטה Blackmail לבין סחיטה Extortion שהיא דרישה בכפייה. הוא פרש דיון על פני ארבעה דפים, ומבחינתי, ואני מקצרת, אם הנזק שנגרם משני סוגי הסחיטה הללו הוא אותו הנזק, אז מה זה בעצם משנה ?

פרק חמישי דן בפרדוקס האי ענישה. הרעיון הוא כאן, להבעית את הפושעים הפוטנציאליים בסוגי ענישה כה קשים עד כי ישקשקו לבצע פשע, וכן לא תהיה פשיעה, ולא תהיה ענישה. (הרעיון יכול לעבוד בעולם מושלם, אבל זה נחמד. אם לא נרשום את מחשבותינו אז איך אנשים אחרים יוכלו לקבל רעיונות או השראה ?)

פרק שישי חוקר את הנסיבות שבהן מותר מבחינה מוסרית לא להצטער (ואפילו מותר לשמוח).
"רגשותיהם של אחרים אינם מסוגלים להשפיע עלינו, אלא אם כן הפכנו אותם במידת מה לשלנו" (דייויד יום, מסכת טבע האדם)
הוא נותן דוגמא על מנת להמחיש את מה שהתכוון המשורר בשירו, "לפני לידתך נולדה להוריך בת עם פגם בלבה, שהביא למותה כמה שבועות לאחר מכן. ואז אתה באת לעולם. בבוא הזמן, למדת כי אם היא היתה שורדת, אתה לא היית קיים. האם אתה מצטער שהיא מתה ?"

פרק שביעי דן בשיוויוניות הבחירה ופרדוקס קו-הבסיס.
"אין זה צודק שאנשים נמצאים בעמדת נחיתות בשל חוסר השוויון בנסיבות חייהם, אולם באותה מידה, אין זה צודק שאדרוש שאדם אחר ישלם את מחיר החלטותיי" וויל קימליקה, פילוסופיה פוליטית עכשווית.

פרק שמיני דן במוסר והערך המוסרי. דיון רחב יריעה, ובסופו של דבר מגיע למסקנה כי :"המוסר מצטייר לבסוף כאחת החיות הבולעות את זנבן שלהן.

פרק דן בפרדוקס התלונה המוסרית.
מתוך הספר:
"1. אנשים הנהנים מרכילות זדונית ומפיצים אותה הלאה כדבר שבשגרה, מתלוננים פעמים רבות שהמרכלים עליהם פולשים לפרטיותם ומפיצים שקרים.
2. פושעים אלימים ואנשים המגלים אהדה כלפיהם, מתלוננים לעתים קרובות על אלימת המשטרה, חוסר הצדק בבתי המשפט, והתנאים הלא-אנושיים בבתי הסוהר.
3. טרוריסטים ואלה המצדיקים אותם, מתלוננים תכופות על שלא ניתנת להם גישה למערכת המשפט ועל חוסר הגינות בתנאי כליאתם, וכן הם מתלוננים כאשר אנשים חפים מפשע היקרים להם נהרגים"

פרק עשירי דן ב"העדפה שלא להיוולד".
אנשים שונים יכולים להימצא במצב הזה, אולי אחד ביישן ומפוחד, שאינו מוצא את מקומו בעולם ומפקפק בטוב שיוכל להשיג בחיים. אדם פסיבי, בעל לאות כרונית מהחיים, אחד קר וסטואי, המעביר את חייו באדישות ורואה אותם בעין בלתי רגשית, שכלתנית. גם ניצול שואה. שהצליח לבנות לעצמו חיים נורמטיביים למרות מה שעבר, הוא יכול להסתכל על חייו כעל בעלי טעם, בעלי משמעות.

הפרק האחד-עשרה דן ב-"מטא-פרדוקס: האם פרדוקסים הם דבר רע?"
פרדוקס אמיתי הוא סימן ברור לכך שמשהו השתבש. סתירה ואבסורד אינם מבשרים טובות.
לדוגמא, אם ביש המזל מתקיים, אבל קורבנותיו לא מתגברים עליו (כמו התגברות על מחלה, או שבירת מעגל העוני) אז הוא פשוט ביש מזל שמוביל לכישלון, לאכזבה, ולאומללות, ובזה אין פרדוקס.

לסיום, הספר שוצף ושופע רעיונות ותיאוריות, הסיור בו היה מוכר, כי כבר הייתי שם כמה פעמים. פרדוקס מזכיר לי את דילמת האסיר, בכל אופן, מה שמשותף לשניהם זה, שהזמן פותר אותם. אם תוכלו להגיע לפיתרון לבד, זה טוב. ואם לא, הפרדוקס או דילמת האסיר יפסיקו להיות מה שהם, במשך הזמן, הטבע יתפוס פיקוד, ויתן לעניינים להתנהל מעצמם.

» ביקורות נוספות של אינשם
» ביקורות נוספות על 10 פרדוקסים מוסריים