ביקורת ספרותית על פטה-מורגנה של אהבה עם הרכב מוזיקלי - אלדורדו # מאת הרנן ריברה לטיילר
ספר בסדר

---

זו הפעם הראשונה מאז שהתחלתי להיות כאן שאני מתקשה לכתוב את דעתי ביחס לספר שאני קוראת. כי אהבתי אותו, אבל עוד לא לגמרי ברור לי למה.

כשהייתי סטודנטית גרתי במדרחוב נורדאו בחיפה. כבר אז, בתחילת שנות התשעים, אפשר היה לומר על הרחוב הזה שידע ימים יפים יותר. הרי בזמנו, עשורים ספורים קודם לכן, אפילו אבא חושי, ראש העיר המיתולוגי, גר רק רחוב אחד מעליו, וחיפה זו עיר שבה הגובה בהחלט קובע. על כל פנים, כשאני גרתי שם בבניין שמולי התנהל אחד מבתי ההימורים הבלתי חוקיים שברחוב ומראה של אישה קשת יום, עומדת עם ילדיה ומתחננת שיוציאו משם את בעלה, היה בלתי מופרך. בבניין בו גרתי התנהל גם סוג של מועדון מין שאת באיו פגשתי לא אחת בחדר המדרגות. ובמקביל, מול הסניף הגדול של קפולסקי, אולי האחרון ברשת בתי הקפה המהוגנת ההיא, התקיימו פעמיים בשבוע הרקדות פסדובלה ומזורקה שחלק מהמשתתפים בהן נאספו משלל בתי האבות שפעלו בסביבה. כמה עשרות מטרים משם פעלה מסעדה שוויצרית נחשבת שעל סועדיה בשעות הצהרים נמנו עורכי דין, אנשי המערכת המקומית של "הארץ" שהשתכנה ברחוב ושאר שמנה וסלתה של החברה החיפאית (לעיתים נדירות, אפילו כמה סטודנטים שיכלו להרשות לעצמם רק מנה ראשונה, בדרך כלל מרק בצל משובח). ואהבתי לגור שם. חרף האזעקות שנשמעו לעיתים קרובות בלילה, מלוות ברעש של זכוכית חלון ראווה מתנפצת, ולמרות קטטות הרחוב, האלימות יותר ופחות, והשוטרים שבאו בעקבותיהן. החיים התנהלו שם במלוא עוזם וההרגשה היתה של חיונית מתפרצת, שיש סערות ממש מעבר לדלת שלי.

מהפרבר המשמים בו אני חיה כעת, התיאורים הרבים של עיירת הכורים הצ'יליאנית בה מתרחש הסיפור הזכירו לי את הרחוב הזה. לא דמיון פיזי, אבל האווירה המתוארת בספר, של עיירה ענייה, תוססת, מופקרת, מלאה בבתי זונות ובברים, שמתקיים בה גם בית ספר בו הילדות לומדות את אומנות הדקלום ותזמורת מנגנת במרכזה קטעים של שופן, שוליים מפעפעים שבתוכם מתנהלים פה ושם גם אנשים עדינים והגונים, העלתה בי את הזכרון הזה.

בסך הכל יש פה סיפור אהבה. הדמויות, היא והוא, יכולות היו לאכלס גם רומן למשרתות. היא עדינה ונאווה, הוא פרוע והולל. אבל המצע של אותה עיירה מדברית, על שלל הדמויות המופרכות המאכלסות אותה, עם האנשים המנוצלים והבלתי נחשבים שמתנהלים בה ושמחת החיים המתפרצת שלהם, הוא שמעניק לרומן הזה את המשמעות שלו. זה בעיקר ספר של סנטימנטים, ציור של עולם נידח וססגוני, שאולי לא התקיים אבל ודאי שיכול היה להתקיים. זה לא רומן גדול. זה רומן קטן שהעניק לי חוויה שנהניתי ממנה, גם אם לא תישאר איתי לאורך זמן.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על פטה-מורגנה של אהבה עם הרכב מוזיקלי - אלדורדו #