48 שעות לקח לי לקרוא (כולל שינה ושני סרטים) ו-48 שעות יקח לי כנראה לשכוח אותו. על כן: ביקורת בזק לספר המוזר הזה.
בצד החיובי - פרקים קצרצרים. לנשוי + 1 כמוני, פרקים כאלה הם מתנה משמיים כי זו הדרך היחידה לקרוא.
בצד השלילי - הומור מתאמץ מידי של המספר, עמידות יוצאת דופן למכות וחבלות שהחיים מעניקים לו (הגיבור הוא עיתונאי במעין מקומון ולא ברור מהיכן הסיבולת). העלילה היא מאוד LOCAL. אתה צריך להיות אמריקאי שגר ברוד איילנד, ושונא את רוד איילנד - כדי להתחבר למרבית העלילה (ואין הרבה ממנה).
בכמה מילים: שריפות רבות, מעט מאפיה, אינטריגות של עיתון (מקומון) וסוף שנכתב בחיפזון כה רב שמעט קשה להבין מה נאמר בו.
בקיצור - אפילו שהארלן קובן ממליץ על הספר (כך כתוב מאחור) - ממש לא חייבים.











