“"תפסת מרובה - לא תפסת" אמרו חז"ל, וזה מה שקורה בספר הזה. לתוך תעלומה על אובדן של כלי שחמט עתיקים הסופרת דוחקת ודוחסת כל דמות היסטורית רלוונטית לתקופה, אם צריך ואם לא צריך, ובכך היא יוצרת מצב כאילו היא רוצה ללמד אותנו היסטוריה, וזה גורע מאוד מהמתח של הסיפור שהיא מספרת. לזכותו של הספר יאמר שהסופרת השקיעה רבות בלימוד האיזורים הגיאוגרפים שהיא מתארת, ובתרבויות של המקומות עליהן היא כותבת. וזה בעיקר מה ש”
