ביקורת ספרותית על בלתי שביר - סיפור הישרדותו הלא ייאמן של טייס במלחמת העולם השנייה מאת לורה הילנברנד
ספר מעולה

---

מה הופך אדם מסויים לשורד במצבים שאנשים אחרים כבר היו מתים מזמן? אף אחד עוד לא פיענח, אבל יש המון השערות. היות ו(בינתים) לא ניתן לארגן מחקר בתנאי אמת - אפשר להסיק ולשער כתוצאה מארועים שקרו, כמו הסיפור הזה. הילנברנד משערת שאופטימיות היא הגורם החיוני. אני הייתי משערת שהגורם הוא גישה אקטיבית. כך או כך הסיפור בספר הזה הוא קרוב ביותר לבלתי אפשרי, למרות שהוא מגובה בזכרונות של רבים ובהררי מסמכים.

הסיפור הוא על לואי זמפריני - שובב, בריון, אצן אולימפי, מטילן פצצות, שורד, שבוי וסולח. הספר מחולק לארבעה חלקים ומאפשר לקורא המרותק, מבועת, נדהם ומזועזע לנסות להבין איך קרה מה שקרה, בהנחה שהוא (הקורא) אינו מאמין בנסים ובעל טבעי. החלק הראשון מתאר את ילדותו השובבה, שתיקרא כך רק על ידי אוהבי ילדים מושבעים. כל האחרים יקראו לה מופרעת: ילד שאי אפשר להשתלט עליו, שעונשים מכל סוג אינם גורמים לו לשנות מדרכו, והוא בודק גבולות - עובר אותם וממשיך עוד קצת. משפחה אוהבת ותיעול הפראות לריצה איפשרו לו לכוון את הצורך הבלתי נשלט לפעולה לכיוון שהביא לו אושר ותהילה. בחלק השני מתוארת שהותו של לואי ושניים מעמיתיו שנשארו בחיים אחרי התרסקות מטוסם, בסירה מתנפחת במרחבי האוקיינוס, ללא מזון, מים או מחסה, פצועים ומוקפים כרישים, למשך זמן בלתי נתפס. בחלק השלישי חייו, אם אפשר לקרוא חיים לעבדות, התעללות בלתי פוסקת, רעב ומחלות, כשבוי במחנות שבויים יפניים, ובחלק הרביעי מתוארים נסיונותיו לחזור לחיים אחרי מה שעבר עליו.

כמה נושאים הבהבו לדעתי בספר הזה, ותפסו את תשומת לבי:
- האכזריות שהיפנים התייחסו אל שבוייהם, שנבעה ממנטליות, מתפיסת עצמם כ"גזע עליון", מבוז ודחייה כלפי אלה שנפלו בשבי ולא נלחמו עד מוות כמו שצריך. למרות כל אלה יש בספר הזה לא מעט יפנים - אזרחים וחיילים - שהגנו על השבויים וניסו לעזור להם, למרות שאם היו נתפסים עונשם היה כבד, וודאי שהיו מנודים מבני עמם.
- המקום המרכזי שהיה לכבוד האדם ולחברות בהצלחה להישאר בחיים בתנאים קשים, התקווה כגורם מרכזי שהשאיר בחיים כ 63% מהשבויים ביפן.
- הדרך השלומיאלית וחסרת הרגישות בה טיפלה ארה"ב במשפחות הנעדרים, ובשבוייה שלאחר ששוחררו מהשבי נאלצו לחכות עוד חודשים ארוכים לפני שהגיעו הביתה לפגוש את משפחותיהם.

זה ספרה השני של לורה הילנברנד שאני קוראת ומתפעלת. אל הספר הזה הגעתי בעקבות ביקורתה המרגשת של Hope (תודה! תודה!) והוא מקבע אותה כסופרת שארצה לקרוא את כל מה שיתורגם ממנה: היא תחקירנית בחסד, מגבה את מה שהיא אומרת במסמכים וראיונות, ולמרות הכתיבה העניינית, התאורים נטולי ההתלהמות והדרמטיות, וחוסר שימוש בפטנטים ספרותיים להגברת הרושם, היא מספרת סיפור קולח ומצמרר שאינו משאיר את הקורא אדיש. את חלקו האחרון קראתי - שלא כהרגלי - במקום ציבורי, מה שגרם לי מבוכה רבה בגלל הדמעות. לא מהנושאים שאני קוראת בדרך כלל אבל חשוב נוגע ורלוונטי ביותר גם היום, כל כך הרבה שנים אחרי שהארועים האלה קרו.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על בלתי שביר - סיפור הישרדותו הלא ייאמן של טייס במלחמת העולם השנייה