ביקורת ספרותית על בעיית שפינוזה מאת ארווין ד' יאלום
ספר טוב

---

בעיית שפינוזה הוא ספר לא קל ומכאן לדעתי נובעת חוות הדעת השלילית עליו. בספר זה מתמודד הפסיכאטר המפורסם ארווין יאלום במתח ידוע ומוכר מההיסטוריה והיא כיצד אנשים שואבים השראה מאנשים אחרים שונים לה בתכלית השונות. במקרה של הרומן הזה המתח הנדון הוא כיצד גתה ורבים מהפילוסופים שהנאצים ראו בהם כארים מצויינים מעריצים את בנטו (ברוך) שפינוזה, פילוסוף יהודי שהוחרם ונודה מקהילתו באמסטרדם במהלך המאה השבע עשרה.
המחבר בוחר לעמת בין שפינוזה לבין אלפרד רוזנברג שנחשב לפילוסוף של התנועה הנאצית וכך הקורא נחשף מדי כל פרק לחלק אחר בחייהם של שני הגיבורים של הרומן- שפינוזה ורוזנברג. תחילה היה לי מאוד מוזר למצוא את עצמי בתחילתו של כל פרק חדש נאלצת לעבור לדמות אחרת ולזמן אחר, אך בדיעבד לדעתי זו הייתה בחירה מאוד אמיצה ומאוד מתאימה. בעוד שהנאצים ביקשו למחוק את יהודי גרמניה ואף להעלים את הדת כולה, כך שפינוזה דיבר כי בני האדם יגיעו יום אחד להבנה כי אין צורך בדת אלא שמדובר באוסף של טקסים וכי אלוהים נמצא בטבע ואין לו קשר ישיר למעשי האדם.
שוב, ההתמודדות עם הטקסים של שפינוזה לצד השנאה היוקדת של רוזנברג כלפי יהודים מאוד מסובכת ואינה מובנת מאליה. היות וזו החשיפה הראשונה שלי לכתביו של שפינוזה אני מתכוונת להעמיק בהם בעתיד, אך לעת עתה הסופר הצליח לדעתי לתאר את פרשנותו של שפינוזה בצורה הטובה ביותר. בכל הקשור לתיאור מעשי הנאצים, גם כאן הקריאה לא הייתה לי קלה, במיוחד שקראתי את הספר בשבוע שבו חל יום השואה, אך יחד עם זאת אני מרגישה שהסופר הצליח לתאר בצורה טובה מאוד את המתח ששהה בו רוזנברג, על שלל הההשפעות השונות שהיו עליו במהלך המאה העשרים.
לכן, אני לא חושבת שיש לקטול את הספר ואת מחברו אלא לדעתי יש לקרוא את הרומן הזה בזמן הנכון, מבחינת הקורא. לא מדובר בספר קליל אלא בספר שמעורר הרבה מחשבות ותהיות הן על גרמניה הנאצית והן על הקהילה היהודית במאה השבע עשרה ומה שהיה משותף להן, ככל שהיה.
מומלץ.

» ביקורות נוספות של yuli
» ביקורות נוספות על בעיית שפינוזה