ביקורת ספרותית על בעיית שפינוזה מאת ארווין ד' יאלום
ספר בסדר

---

הספר מתפרס על שתי עלילות של שתי דמויות היסטוריות.
הדמות הראשונה היא של איש דגול, ברוך שפינוזה. הדמות השנייה היא של איש רשע, אלפרד רוזנברג, אחד מהוגי הדעות הנאציים.
יאלום מנסה לרדת לעומק חשיבתם של שני האנשים האלה על ידי שיחות שהם מנהלים עם עמיתים דמיוניים. לשפינוזה הוא המציא את פראנקו, יהודי, אנוס לשעבר, אשר מתעקש להיות בקשר עם שפינוזה בסתר למרות החרם. רוזנברג מנהל את שיחותיו עם פסיכיאטר דרך הפסיכואנאליזה. משם הסיפורים מתפתחים לפי ההיסטוריה שלהם, השיחות עצמן לא אמיתיות אבל השתלשלות העניינים ברובן מתבססות על ההיסטוריה. כמובן שבסוף הספר אירווין יאלום מבהיר מהו החלק ההיסטורי ומה בדיוני.
אני מאוד התחברתי לחלק של שפינוזה, ל"שיחות" איתו. הוא היה הוגה דעות מהפכן ביחס לתקופתו, ואני באופן אישי ניסיתי פעמים רבות להבין את הפילוסופיה שלו דרך דרכים שונות (בעיקר האזנה לפודקאסטים) על מנת להבין כמה שיותר טוב את דעותיו. אז בהחלט החלק הזה של הספר דיבר אלי ועזר לי להבין עוד קצת את רעיונותיו. נראה לי שעכיו אולי אני אנסה לקרא משהו ישירות מכתביו, אולי, לא מבטיחה, הבנתי שזה לא קל!
לעומת זאת, לסיפור של רוזנברג לא התחברתי כלל וכלל. הוא היה מאולץ לדעתי, הוא ניסה להבין את המקור הפסיכולוגי של מישהו עם דעות כאלה על ידי שיחות אצל פסיכולוג.
צריך אורך רוח בשביל לקרא את הספר הזה. ישנם חלקים משמעותיים שלו ששיעממו אותי מאוד. זה הרגיש לי שמשהו התפספס פה.

» ביקורות נוספות של דינהליס
» ביקורות נוספות על בעיית שפינוזה