ביקורת ספרותית על שחר מפציע - דמדומים #4 מאת סטפני מאייר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 8 בדצמבר, 2012
ע"י tals


***ספויילר***

התחלתי לקרוא את סדרת דמדומים בחודש מאי האחרון. מייד נשאבתי לתוך הספר. הסופרת כישרונית בצורה מדהימה. היא מתארת את הרגשות של הדמויות בצורה כל כך מדוייקת ואמיתית, שלפעמים אתה יכול להרגיש כאילו אתה נמצא שם איתן.

התאכזבתי קשות כשראיתי אחר כך כמה מהסרטים. השחקנים לא מעבירים לדעתי את עומק הרגשות של הדמויות שבספר. הם לא מראים את האהבה העצומה שיש בין בלה לאדוארד.

את הסדרה סיימתי לקרוא לפני כמה שבועות. הספר האהוב עליי ביותר היה הראשון, בגלל הפשטות שבו: הוא אוהב אותה, היא אוהבת אותו, שניהם ביחד. בלי יותר מדיי סיבוכים לגבי הוולטורי או ג'ייקוב.

את הספר הרביעי, קראתי כמובן בנשימה עצורה כמעט כל הזמן, אך כשסיימתי אותו, וחשבתי על הספר, הרגשתי מעין פספוס...
החלק בו משפחת קאלן אוספים את כל הערפדים, ובכלל החלק השלישי בספר, שמסופר מנקודת מבטה של בלה, היה בעצם פחות מותח ומעניין לדעתי משאר הספר. הסוף היה צפויי מדי.

בהתחלה כשראיתי שהחלק השני של הספר מסופר מנקודת המבט של ג'ייקוב, גם אני חשבתי שיהיה משעמם, אבל טעיתי. הכתיבה הייתה לדעתי יותר קלילה ומשוחררת. ובכלל, זה לא פשוט להעניק קול שונה לדמויות שמנקודת מבטן הסיפור מסופרף ועל כך כל הכבוד לסטפני מאייר.

בחלק השלישי, הסיפור החל להיראות בעיניי "מושלם מדיי." בלה פתאום נהפכת ליפהפיה, היא השיגה את הבחור הכי חתיך ומושלם שיש, אף אחד לא יכול לעמוד בפני הילדה הקטנה והמתוקה שלה. גם לה, לילדה ולבעלה יש כוחות מיוחדים. בכלל, כמעט כל העלילה של החלק השלישי של הספר מתקיימת סביב "אי הבנה" אחת גדולה, שיודעים שהיא "אי הבנה" כבר מתחילת החלק הזה. זה נראה כאילו הדמויות עושות יותר מדיי עניין מסתם שטות.

בסך הכל, התחברתי מאוד לבלה. הכתיבה מצד אחד לא הייתה במילים יותר מדי "מסובכות" ומצד שני השפה לא הייתה יותר מדיי עממית. אמנם לפי דעתי שוב השתמשו בסדרה בכלל בדמות ראשית "חלשה" אבל כולם מגנים עליה- רעיון קצת יותר מדיי נדוש לטעמי.

סדרה מומלצת מאוד! אחד הספרים שקשה לשכוח.
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
william (לפני 11 שנים ו-11 חודשים)
באמת החלק השלישי היה קיצ'י, מין סיפור סינדרלה, והמפגש עם הוולטרי היה משעמם לגמרי.
שרון (לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
האמת שאני דווקא אהבתי בספר את החלק השלישי. עם כל האימונים לפני הקרב נגד הוולטורי, הגיוס של הערפדים לשם כך ועוד.
החיים של בלה ואדוארד אולי נהיים מושלמים מידיי, אבל כנראה שזה פחות הפריע לי.
רנסמיי באמת הייתה טיפה יותר מידיי טובה ושובת לב.
זה לא שלא אהבתי אותה. זה רק שאני חושבת שאם היו לה כמה מגרעות(אבל לא ברמה של בלה!) אז יכול להיות שהייתי אוהבת אותה אפילו יותר.
חבל שלא כתבת מה את חושבת על ההתאהבות(סליחה הטבעה)של ג'ייקוב ורנסמיי.
לדעתי זה היה קצת מטריד.
tals (לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
תודה :) התכוונתי כאילו שהוולטורי כן רצו להשיד אותם וכל הדבר הזה, ואולי היו מגיעים בכל מקרה באיזשהו שלב, אבל בהתחלה כשאירינה סיפרה להם על הילדה שראתה, נראה לי שהם כן חשבו שהיא ילדה-ערפדה או איך שלא קראו לזה בסיפור :) פשוט הקאלנים כל כך נלחצו מהוולטורי, ובסוף... את יודעת מה קרה. אני מעדיפה לא לתת איזה ספויילר בטעות... :))
נסיכה מכאנית (כי גם לי מותר להחליף כינוי כל שבוע) (לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
אני לא חושבת שזאת הייתה ''אי הבנה'' לפי מה שהבנתי, הוולטורי סתם חיכו לסיבה להשמיד את משפחת קאלן ולגנוב מהם את אליס ואדוארד.
אם זו הייתה סתם אי הבנה הם היו עוזבים אחרי שגילו שרנסמיי לא ננשכה והיא לא ילדה-ערפדה רגילה.
והביקורת שלך ממש יפה, מסכימה איתך!





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ