ביקורת ספרותית על הירושה - המשך עלילות אראגון - הירושה #4 מאת כריסטופר פאוליני

---

אני כותבת עכשיו ביקורת על ספר שלא קראתי אפילו עמוד אחד ממנו. פשוט אין לי כוח לקרוא את הספר.

שלא תבינו לא נכון, באמת אין לי בעייה כשלהי עם ספרים ארוכים, אבל כנראה הייתה לי בעיה עם הסדרה הזו עוד מהספר הראשון.

הספר הראשון היה דווקא די טוב, מעניין. אך באיזשהו שלב בסיפור הרגשתי שאני צריכה לעשות הפסקה. קניתי את שלושת הספרים הראשונים יחד, ואת שלושתם קראתי כשבאמצע הספר החלטתי "לעשות הפסקה מהספר", לקרוא ספר אחר או שניים כאלו ואז להמשיך לקרוא את "אראגון." מבחינתי זה היה דומה יותר לפרוייקט, לא לספר.

ייעמד לזכותו של כריסטופר פאוליני שהוא הצליח ליצור עולם משל עצמו, בעל שפות ותרבויות עשירות. החיסרון היה שהיו כל כך הרבה דמויות, וכל כך הרבה קצוות פתוחים, וכל כך הרבה מילים בשפות החדשות, שבקושי הצלחתי לעקוב.

הספר השלישי היה הכי גרוע, לטעמי. כמו שכבר אמרו חקל לפניי, היו המון עמודים מיותרים. ולכן אני לא מתכוונת לקרוא את הספר הרביעי. אול לקרוא את התקציר.

» ביקורות נוספות של tals
» ביקורות נוספות על הירושה - המשך עלילות אראגון - הירושה #4