ביקורת ספרותית על בית הקפה הקטן של קאבול מאת דבורה רודריגז
ספר טוב

---

חיפשתי ספר לשעות אחר הצהריים של יום שישי.
משהו קליל, שייקרא ברצף אחד, יתחיל ויסתיים באותו היום, עמוק במידה, שטחי בהתאם.
משהו שינעים את זמני במרפסת מול השקיעה.
בית הקפה הקטן של קאבול מילא את הפונקציה הזו בהצלחה.
הספר כתוב בשפה עשירה וקולחת. מלווה בתיאורי נוף ותרבות.
בית הקפה, שמנוהל ע"י אמריקאית, מאגד סביבו דמויות מגוונות למדי: זקנה אפגנית ובנה המוסלמי, אמריקאים, נערה כפרית הרה שנמכרת לגברים זרים אך נזרקת לרחוב, עיתונאית בריטית ועוד.
דרכם מתגלית קאבול אפורה, חד גונית, חשוכה ומדכאת.
סיפורו של כל אחד פותח צוהר לעולם שלישי, אכזרי, בלתי מתפשר.
מה שהביא אותי לשאול לכל אורך הקריאה, מה לעזאזל הם מחפשים שם? למה אנשים נורמטיבים וחופשיים אורזים מזוודה ומעתיקים מרצון את מגוריהם לארץ פרימיטיבית, שבה חייהם בסכנה ברחובות, שבה עליהן להסתיר את גופן? מה יש לאזרחים זרים לחפש שם בכלל?

קצת טלנובלי. כזה שהכל בא על מקומו בשלום בסופו של סיפור וזה קצת מאכזב.

» ביקורות נוספות של חגית
» ביקורות נוספות על בית הקפה הקטן של קאבול