ביקורת ספרותית על בית הקפה הקטן של קאבול מאת דבורה רודריגז
ספר לא משהו

---

ספר שמתאר את כל הבעיות של אפגניסטן, הטאליבן, דיכוי הנשים, ניצול על ידי כל הגורמים השולטים- נשיא מושחת- קאראזי,טאליבאן, אמריקאים, אנשי ביון מכל סוג ומין,כרישי הלוואות וסוחרי סמים.
וכמובן האזרח הקטן משפחה מנוצלת כי לקחה הלוואה גדולה מדי ליכולתה להחזיר, חטיפת בת משפחה כתשלום עבור החוב. החטיפה נכשלת כי הסחורה פגומה ( בהריון) ועוד.
כל זה מתנקז לבית קפה אחד בקאבול. לא יאמן, איזו דרמה ? איזה מתח?
ובכן, זאת בעיית הספר: " תפשת מרובה לא תפשת".
יותר מדי דמויות, שבמגבלות העלילה הן הופכות לפלקט.
יותר מדי נושאים ולכן לבסוף אינם " נוגעים " בנפש הקורא.
יש מין אווירה של " חסמבה". לדוגמה: צריך להגביה את החומה של בית הקפה כדי שתעמוד בתקן של האו"ם ואז תאושר על ידו לבילוי של אנשיו. מיד נמצא בתוך שבוע פיתרון,הרצאות וקהל כדי שיהיה כסף. מה נאמר הלוואי בארץ הצלחות כאלה.
אני לא רוצה להשאיר אתכם במתח: סוף טוב הכל טוב. כל הבעיות נפתרות, גם השומר בכניסה לקפה מתאהב במשאת נפשו למרות שהוא דתי מוסלמי מהסוג הלא נכון ( בהתחלה), ו..היא בהריון ( חוקי) ויש ילד שאינו שלו. זאת כוחה של האהבה.
מה נאמר באוירה המוסלמית צריך לאמר בערבית "עג'אייב" - ניסים וניפלאות.
ולקורא יערב.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על בית הקפה הקטן של קאבול