ביקורת ספרותית על כלה מאת אורה אחימאיר
ספר טוב

---

ספר מרתק על החיים בארץ בתקופת המנדט ,אצל יהדות הונגרית חרדית בצפת.
בספר שלושה רבדים המשתלבים יפה אחד בשני:
- החיים בארץ מתחילת והמאה העשרים ואילך.
- החיים בקהילה החרדית בצפת, מחניים וירושליים.
חיים של תורה ועבודה, לא פרזיטיות ולא הריגה באוהלה של תורה.
- ולבסוף הסיפור האישי של אשה המתאהבת בשוטר יהודי בניגוד לכללי ה"צניעות" המקובלים וחווה טרגדיה אנושית איומה שבה הבעל נרצח כמה ימים לאחר חתונתו.
לסיפור זה יש תת נושאים, של משפחה המוקמת בעקבות הטרגדיה, וההשלכות שלה על חיי בני הבית.
הספר כתוב כמסע גילוי של הבת של חיה, יפה אנושי ברגישות רבה ומעצים את חווית הקריאה בו.
הייתי שותף להתיישבות הראשונה במחניים שנעקרה בגלל התנכלות..איכרי ראש פינה שחמדו את הקרקע.כמו החיים בצפת של התקופה.גיליתי כי במחניים היו עוד שלוש ניסיונות בטרם יושב כקיבוץ.
הספר עורר בי תאבון לטייל בצפת ולראות את המקומות בהם מדובר.
סוף הספר היה מעט מאכזב. נכון כי הסיפור הוא על אהבת אמת בעלת עוצמה בין חיה ודוד השוטר היהודי, המתממשת לבסוף.
אבל,יש המשך וגם הוא חזק : המשפחה השניה שהוקמה בין חיה לעזריאל שאול והילדים שנולדו להם.
נדמה כי הבת,הסופרת אורה אחימאיר, לא עומדת בעוצמת הרגשות של הסיפור למרות שדווקא כאן יש לה את מירב המידע ומאיצה את הסיפור לקראת סופו.
עדיין הספר מומלץ לקריאה מאוד. הוא העשיר אותי, נתן לי חוויה יפה מעוררת מחשבה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על כלה