ביקורת ספרותית על האי של ארתורו מאת אלזה מורנטה

---

ספר יפה מאוד
המגולל את סיפורו של ארטורו נער צעיר החיי באי עם אביו ,אימו מתה בהיוולדו.בספר אנו מתוודעים לעולמו הפנימי,עולם של ילד אשר מעריץ לחלוטין את אביו -רואה בו איש יפיפה ,חזק,ואמיץ איש כל יכול,ארטורו מחפש כל דרך להיתקרב לאביו ולהרשים אותו ,לעורר את האהבתו,וגם חושב רבות על אימו שלא הכיר שיש בידו רק תמונה,הוא מתגורר רוב הזמן לבדו בביתו מפני שאביו כל הזמן מפליג בספינתו מתרחק מהאי ומשאיר את ארטורו לבדו,מבחינת ארטורו אביו מסתורי ,לא מובן ,ולא מושג ולכן הוא מרשה לעצמו לדמיין את אביו כגיבור מפני שלדעתי הוא איננו יכול לשאת את המחשבה שאביו נוטש אותו לחינם הוא רוצה להאמין שאביו עוזב אותו כל פעם בשביל מטרה הכרחית.יום אחד באה אל ביתם אישה זרה לארטורו שהבין שהיא כלת אביו אך היא בת גילו. ארטורו נתון לתסכול וחוסר הבנה ,הוא מעולם לא חיי עם אישה ,ולעולם לא הכיר את המין הנשי,הוא נמתח בין שנאה חזקה מאוד לאישה הצעירה שגנבה לו במעט את אביו,לבין הסקרנות הגדולה והתשוקה הגדולה שהייתה לו כלפיה.
זהו ספר התבגרות מדהים,של הבנה שההורה שלנו איננו גיבור ,ולא קדוש,ולפעמים הוא גם נוול מוחלט שאיננו מבין מהו עושה,ואין מאחורי מעשיו כלום,לפעמים קשה לעכל זאת ,והילד מעדיף לסמוך על הוריו בעיניים עצומות מפני שהמחשבה שמי שגידל אותך טועה זו לפעמים מחשבה מטלטלת מדיי למוחו של ילד קטן,מטרידה מדיי ומפחידה מדיי.

» ביקורות נוספות של ליאו
» ביקורות נוספות על האי של ארתורו