ביקורת ספרותית על האי של ארתורו מאת אלזה מורנטה
ספר טוב

---

סיפור עצוב ומכמיר לב, על ילד שחי וגדל כמעט לבדו. אמו נפטרה בלידתו ואביו רוב הזמן עוזב את האי ושט למשך ימים רבים לאן שהוא (לא מסופר בספר מה מעשיו ולאן נוסע).האי עליו מתנהלים חייו של ארתורו נמצא דרומית לנאפולי.
הספר מסופר מפיו של ארתורו הבוגר המתאר את האי את ביתו (קורא לו ארמון, בית הגברברים ,טירה)ואת חייו באי שמתמקד בעיקר מתקופת ילדותו עד גיל 18, גיוסו לצבא. התיאורים שלו שלווים, לא מאשימים עם קצת הומור.חיים חופשיים וקסומים בטבע באי, מעין גן עדן.
ארתורו הילד בתקופת ילדותו גדל על ידי נער-משרת של אביו. אביו נטש אותו רוב הזמן וחזר לאי לעיתים רחוקות וגם כשהיה נוכח, הי אדיש כלפי ארתורו. הנער-משרת ,סילברסטרו, גידל אותו על חלב עיזים והוא לימד אותו לדבר לקרוא ולכתוב. בנערותו ארתורו נשאר לבד שוב כי האומן של ארתורו התגייס לצבא. ארתורו חי בטירה שאביו ירש. טירה מוזנחת ועלובה. ארתורו משוטט עם הכלב כל היום, קורא ספרים ומתגעגע לאביו שאותו הוא מעריץ.לאחר זמן אביו התחתן עם נערה צעירה בת 16 , כמעט בת גילו של ארתורו (14) והיא חיה עם ארתורו בבית כי האב/בעל שוב עזב. הוא נאלץ להתמודד עם דמות נשית בתוך הבית דבר שמביא לרגשות חזקים של קנאה ,אהבה ושנאה לסירוגין .כשנונציאטה כשילדה לאביו בן (כרמינה) ארתורו ראה כיצד אמו החורגת מגדלת ואוהבת את בנה.
אי אפשר להישאר אדישים לסיפור של אלזה מורטנה, כל הדמויות בספר טרגיות, בודדות, סובלות ולא מאושרות. לאורך כל קריאת הספר תהיתי איך יכול להיות שילד גדל לבד בלי אדם מבוגר ואחראי לידו ללא מסגרת לימודים, אוכל ומשפחה. היום זה לא היה קורה במדינה מתוקנת שיש בה תנאים סוציאליים בסיסיים.
אלזה מורנטה כותבת נהדר מצליחה לרגש ,רק שנדמה לי שקצת מוגזם לחשוב שהסיפור אמיתי. יש בסיפור שילוב של בדיה וגם תיאור של מציאות חיים .

» ביקורות נוספות של תמיד קוראת
» ביקורות נוספות על האי של ארתורו