ביקורת ספרותית על האי של ארתורו מאת אלזה מורנטה
ספר מעולה

---

'האי של ארתורו' הוא רומן התבגרות של נער אשר דרך סיפור התבגרותו מצליחה מורנטה באומץ לנסח משהו עמוק ונרחב בנוגע ליחסי גברים ונשים בכלל ולפתח תובנות פסיכלוגיות קיימות באופן סיפורי מרתק. אפשר לגמוע את עלילת הספר שמזמינה זאת בכתיבה אישית, ישירה וכמו בלתי מתחכמת, כמעין יומן פרטי אישי של נער מתבגר עם קורטוב פרספקטיבה המופיעה לעיתים, ומזמינה הצצה אינטימית אל פיסת חיים רוטטת וחיה.
ארתורו הוא נער שגדל באחד מאיי איטליה הנידחים, אמו נפטרה בלידתו, והוא גדל לצד אביו בטירת בית הגברברים, שהיא ירושת אביו מרומאי זר שהגיע לאי פרוצ'ידה וערך בו מסיבות פרועות לגברים בלבד והתאפיין בשנאת נשים. יותר מכל גדל ארתורו לבד, כשאביו משמש לו מודל נערץ להשראה ומשאלה להתחקות אחריו, כשהאב יותר נעדר מנוכח ומרבה לצאת אל מסעות ימיים מסתוריים.
דרך סיפורו של ארתורו, שנולד בסביבה גברית "טהורה" מנוכחותה של אישה (שכן גם סיפור גדילתו של האב וילהלם מכיל ניתוק מאם) מנסה מורנטה לנסח משהו מהמורכבות הטעונה שבין המינים. ארתורו גדל על ברכי משנת האיש מאמלפי, אותו זר מוזר אשר בטירתו (ששימשה בעבר מנזר נזירים עתיק) לא דרכה כף רגלה של אף אחת מנשות הכפר והאחרונה שבאה בין חדריו היתה אמו של ארתורו שמתה בהביאה לו חיים. תפיסתו של האיש מאמלפי רואה באישה כיעור מעצם קיומה, כיעור שלא ניתן למצוא בשום בריה בעולם מלבדה, כיעור אשר אין לו תקנה ומתבטא לא רק במראה אלא גם באישיותה ובאופן התנהלותה. יחס זה, שממשיך להדהד מדברי אביו הנערץ של ארתורו, מוליד בלבול בנער שמלא בכמיהה לאהבת אם ובו בזמן בוש בעצמו על כמיהה זו. יחס דיאלקטי זה הולך ומתפתח עם גדילתו של ארתורו וכמו מביט ביחסים המורכבים שבין גברים לנשים דרך מוטיב ההזדקקות, הכמיהה, המשאלה לקרבה וההשתוקקות אל הרוך, הקבלה, הכניעה, האהבה ללא מיצרים שיש בכוחה של אישה להעניק לצד השנאה העצמית שמולידה בגבר כמיהה זו עצמה. שכן, משאלות לב גבריות אלה עומדות בניגוד לאופי הגברי הנערץ - שאינו תלוי באיש, שאינו חפץ להתמסד לעולם, שאינו זקוק ולעולם אינו נזקק (אפיונים הבאים לידי ביטוי בדמות וילהלם גרצ'ה, אביו של ארתורו). עבורו גבר זה בושה היא להזדקק, עוון הוא לחוש חולשה וסכנה היא להיות פגיע ונזקק.
בתוך מצע זה, שמורנטה מיטיבה לשרטט באופן אנושי שאינו גולמי או סטראוטיפי ומשרת את עלילת ההתבגרות של ארתורו, צומח ארתורו הנער אל תוך בלבול גיל ההתבגרות (המכונה בספר "גיל כפויי הטובה") ואם עד לגיל זה חי בקונפליקט בין כמיהתו לאהבת אם לבין נאמנותו לאביו פחות או יותר בשלום, הרי שמגיעה סערת הנערות ומפרה את האיזון ברעש ובטלטלה גדולה.

מדובר בספר לכאורה הרבה פחות יומרני מיצירות קודמות של מורנטה - הוא קצר משמעותית מן הרומנים הגדולים "כזב וכישוף" ו"אלה תולדות" ומביא הצצה לדמות אחת, במקטע חיים אחד ולא נרחב ביותר, ובכך בעיני כוחו. דווקא המינימאליזם היחסי שנוהגת מורנטה - כביכול סיפור איזוטרי על אי נידח, על ילד נידח, מצליח לנסח באופן מעורר הערכה עצומה משהו שמצוי מעבר לו וחוצה זמנים וימים.

מומלץ מאוד!

» ביקורות נוספות של זרש קרש
» ביקורות נוספות על האי של ארתורו