ביקורת ספרותית על מאושרת בדרכה מאת אורלי קראוס-ויינר
ספר לא משהו

---

מגיע לי, באמת שמגיע לי. ככה זה כשלא מקשיבים לאינטואיציה וסומכים על דעתם של אנשים אחרים. בעבר כבר קראתי ספר של קראוס ויינר. לא זוכרת מה שמו, רק שהייתה שם עלילה מופרכת שקשורה ליהלומים, חטיפה וסירה. אז אמרתי לא עוד. אחר כך חזרתי בי. חברה שאת דעתה אני מעריכה טענה כי קראה את "דיוקן הונגרי" שלה ואני חייבת לתת לה צ'אנס נוסף. את הדיוקן לא קראתי בסוף, אבל את "מאושרת בדרכה" קניתי במיטב כספי בגלל חיבתי לנושא.

יש לי שריטה קלה - אני חייבת לקרוא פרטים על המחבר בזמן שאני קוראת את ספרו. אני רוצה לדעת בן כמה הוא, מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי, כמה ילדים יש לו, איפה הוא נולד וכו'. למה? ככה! אז קראתי ראיון שקראוס ויינר נתנה ב- 2011. היא נשאלה האם תוכל להיות חברה של מישהו שלא אוהב את כתיבתה. היא השיבה שאין לה בעיה כל עוד האדם קרא את הספר ולא אהב אותו בגלל טעמו האישי. לעומת זאת אנשים שטוענים שהם לא קוראים ספרים "כאלה" הם פלצנים ולא יהיו בחוג חבריה. מהם ספרים "כאלה"? היא לא פירטה.
אז אורלי, באמת שזו לא את, זו אני. לא הייתי מתנגדת להיות חברה שלך, כי את מצטיירת דווקא כאדם נחמד וגם עם ספרים "כאלה", אם את מתייחסת לספרים קלילים/ טיסה, אין לי בעיה. יש לי בעיה עם הספרים שלך, לכן נפרד כידידים, טוב?

אז מה היה לנו כאן? רוסיה כארץ אפורה ולא מזמינה, בריוני פ.ס.ב., אוליגרך יהודי תכול עיניים, איש מוסד מסוקס ובעיקר משפחה בוכרית מושלמת. מה הבעיה, אתם שואלים? אני שונאת משפחות מושלמות. לא פגשתי כאלה, אבל אולי בכל זאת הן קיימות, לא אתווכח. מה שהציק לי יותר זו הסיבה לשלמות הזאת. מסתבר שרק משפחה מרובת ילדים (9 mind you) וענייה יכולה להיות מאושרת. למה? כי עני הוא בוודאות ערכי ואדם בעל אמצעים הוא לא. כי לא יתכן שתהיה משפחה מאושרת עם שני אחים וחמישה בני דודים, כי מי יעשה שמייח בארוחת שישי?

לכאורה יש שם את כל המאפיינים שאני אוהבת: קפיצות בזמן, מסע משפחתי, עלילה שמתרחשת בארצות שונים, אך הכתיבה והסגנון...
הקורא מתוודא לעבר המשפחתי דרך חליפת מכתבים בין שתי אחיות. בדרך כלל זה סנגון שאני אוהבת, אך כאן המכתבים הודבקו באופן כל כך מלאכותי שפשוט אי אפשר להאמין שסופרת שמאחוריה ארסנל מכובד מאוד של ספרים, מרשה לעצמה.

[למשל: דודה אולי ניתן לשחר לנוח ואת תמשיכי לקרוא לי מהמכתבים והדודה שכנראה סוחבת את המכתבים לכל מקום, מסכימה בשמחה. דוגמא אחרת: אמא, אולי אצטרף אליך לסידורים ואחר כך נשב בבית קפה ותספרי לי עוד כמה סיפורים על קורות משפחתנו... אלה לא ציטוטים מדוייקים, אך בהחלט רוח הדברים].

לאחרונה יצא לי לקרוא שתי סאגות משפחתיות אחת אחרי שנייה, אחת עוסקת במסע של משפחה מתימן לישראל ושנייה במשפחה מבוכרה. הראשונה הרגישה לי אמיתית יותר ומרתקת הרבה יותר ואילו השנייה בוודאי תמכור כמה עשרות אלפי עותקים, כי היא פורסמה בכתר, כי היא משתתפת במבצעים וכי זאת אורלי קראוס-ויינר.

לא חובה בלשון המעטה.

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על מאושרת בדרכה