אני רואה שיש תמימות דעים כאן לגבי הספר: רע ומיותר. טוב שקראתי את הספר לפני שראיתי את הביקורות האלה, כי הספר משעשע, ממש לא לוקח את עצמו ברצינות, נקרא בחיוך ואפילו מוסיף כמה תובנות על ההיסטוריה של אירופה ועל מצבה כיום.
במקום לשבור את השיניים בניסיון כושל להגות שמות סקנדינביים, כפי שהורגלנו לאחרונה, אפשר לחוות כאן מבחר שמות משברי שיניים מכל רחבי אירופה, ואירופה המתוארת בספר היא כמעט כל מקום אפשרי.
מומיה נעלמת מהמוזיאון בו אוחסנה והאוצר הקשיש של המוזיאון חשוד בקשר לכך. הוא יוצא בעקבות המומיה כדי לטהר את שמו ולהסיר את החשד מעליו. בינתיים מסתבר שהמומיה מסתורית הרבה יותר ממה שסברו בתחילה ושיש סיבה לכך שכל אחד מאלה שניסו לתארך את גילה הגיע לתשובה שונה באופן קיצוני מהאחרים.
במסעו בסמטאות האחוריות של אירופה מלווה אותו אנדרומאכי קוטרומבה, קצינת משטרה החוקרת את ההיעלמות. היא בתו של חוקרו ומענהו משכבר הימים, כשהיה אסיר על רקע דעותיו הקומוניסטיות.
פולחנים קמאיים ואכזריים, סחר בנשים וזנות, גחלים לוחשות של כל מלחמות אירופה - מסתבר שהמומיה נדרשת לקבוצות רבות, לכל אחת מסיבותיה היא.
הספר מותח הגופות נערמות. אבל אפשר להבין מדוע הקוראים הקודמים לא סיימו אותו - הספר דורש סבלנות, מהורהר ופילוסופי. ולדעתי - גם מלא הומור אירוני.















