ביקורת ספרותית על הסגת גבול מאת רוז טרמיין
ספר לא משהו

---

לא רציתי לכתוב שוב ביקורת קוטלת לספר, אבל אחרי שראיתי איך היללה אותו הביקורת היחידה בדף החלטתי לעשות שירות לציבור ולהזהיר אתכם. ויתרון נוסף- שיןשין וקוראת הכל לא יצטרכו להוסיף ספר נוסף לרשימה הבלתי אפשרית הנוכחית.

את רוז טרמיין הכרתי מהספר המקסים "חלומות פרטיים" שהתאפיין, יותר מכל, בעדינות, ולכן התפלאתי מאוד נוכח הוולגריות של הספר הזה.
הסיפור מתמקד בשני זוגות של אח ואחות על הרקע המושך למדי של דרום צרפת. הזוג הצרפתי מתחלק בין אראמון הבטלן וגס הרוח שמנסה להיפטר מהאחוזה המשפחתית בכמה שיותר כסף ומאחותו ארדון הפגועה נפשית, כנראה בצדק. הזוג השני מורכב מסוחר עתיקות דקדנט ומזדקן שמחליט לפתוח בחיים חדשים ובאחותו הפשוטה אך אוהבת ורוניקה. בין שני הזוגות האלו לא מתפתחת, כפי שהייתם מצפים, מערכת סבוכה ומעניינת של קשרים ורגשות ולמעשה רוב הספר מתמקד במחשבות המאוד לא נעימות של ארדון ואנתוני, כל אחד בנפרד.
אין בספר אחוות אחים, אהבה זוגית, נחמדות בצורה כלשהי. כולם עסוקים עמוק בסבל שלהם, בשנאות הישנות ובדאגה אנוכית לעצמם. למרות שקיימת הצדקה כביכול לחלק מזה, הסופרת לא הצליחה ליצור הזדהות או אהדה לדמויות ורוב הזמן זה פשוט לא כיף. גם רגעי השיא, המתח או הזעזוע כביכול לא מאוד משמעותיים ורוב הקריאה עוברת במשהו שנא בין שעמום לדחייה.
יתרונו היחיד של הספר הוא תיאורי הנוף והמבנים של דרום צרפת וילדה אחת שלמרבה הצער זוכה רק לשני פרקים, אבל לא בשביל זה קוראים ספר.

יכול להיות שיש אנשים שימצאו את הספר אנושי, נועז, מטלטל או כל סופרלטיב אחר שנוהגים לתת לחשיפה של הצדדים השליליים שבאדם. אני אישית הייתי ממליצה להתרחק ממנו.

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על הסגת גבול