ביקורת ספרותית על הסגת גבול מאת רוז טרמיין
ספר מעולה

---

ספרות טובה על אקולוגיה חברתית.
הסיפור לכאורה פשוט, בכפר בצרפת אח ואחות יורשים את אחוזת הוריהם.
במקביל מגיע סוחר עייף ומאוכזב מלונדון לגן העדן הכפרי ומעונין להשתקע.
התהליך יוצר דינמיקה חברתית כלכלית בין כל הדמויות, המוביל לרצח ( יותר מאחד), ולאלימות.
הסיפור נטווה, כמו התולעת הבונה פקעת של קורי משי.
בסוף היא נשלקת במים חמים כדי להפיק ממנה טת המשי.
בהוספה של רובד אחר רובד בדמויות ובעלילה. אמיתות או סטטוס קוו, נשברים, בין אחים, בני זוג( ממין אחד), ואפילו הנוף שלכאורה הוא נצחי, עובר שינוי.
את הספר יש לקרוא כמו שטועמים יין, במתינות, להתענג על כל פרק ועם הרבה אורך רוח.
אני מכיר מקרוב( לא כתייר מזדמן), את אורח החיים בכפר בצרפת, שנראה שליו מבחוץ, אבל מכיל מסכות חיים, דרמות ושינויים, גם בכפר שמכיל כמה בתים ונוף פסטורלי.
אבל עדיין בסיכומו כיף לחיות בו.
מדוע הספר הוא בעצם אקולוגיה חברתית? יש שיר ילדים עברי "בעדן ילדים" שמילותיו : ,
"יש מקום בעמק, מקום נעלם
לא תשקע השמש שמה לעולם
...
הגשם לא יהום
לא ירעמו רעמים
.."
זו שטות אדירה.
גם בטבע הפסטורלי ביותר, יש סופות , שמעשירות אותנו באוזון, מניעות תהליכים של העשרה וטיוב האדמה ועוד. תקופות של יובש( גם במקום הלח ביותר), ושפע מים. הכל מתכנס לתמונה מסכמת שמאפיינת את המקום.
ישראל לא היתה מתקדת כמו שהיא , אלמלא העליות השונות, שתורמות , כל אחת בדרכה לעיצוב וגיבוש החברה.וזאת לא בלי חיכוכים, קשיים ובעיות עד טרגדיות ממש.
הספר, כאמור, שווה קריאה סבלנית, לכל דמות יש מקום ותפקיד וההתפתחות מענינת למרות שלעיתים היא צפויה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על הסגת גבול