לא רציתי לכתוב שוב ביקורת קוטלת לספר, אבל אחרי שראיתי איך היללה אותו הביקורת היחידה בדף החלטתי לעשות שירות לציבור ולהזהיר אתכם. ויתרון נוסף- שיןשין וקוראת הכל לא יצטרכו להוסיף ספר נוסף לרשימה הבלתי אפשרית הנוכחית.

את רוז טרמיין הכרתי מהספר המקסים "חלומות פרטיים" שהתאפיין, יותר מכל, בעדינות, ולכן התפלאתי מאוד נוכח הוולגריות של הספר הזה.
הסיפור מתמקד בשני זוגות של אח ואחות על הרקע המושך למדי של דרום צרפת. הזוג הצרפתי מתחלק בין אראמון הבטלן וגס הרוח שמנסה להיפטר מהאחוזה המשפחתית בכמה שיותר כסף ומאחותו ארדון הפגועה נפשית, כנראה בצדק. הזוג השני מורכב מסוחר עתיקות דקדנט ומזדקן שמחליט לפתוח בחיים חדשים ובאחותו הפשוטה אך אוהבת ורוניקה. בין שני הזוגות האלו לא מתפתחת, כפי שהייתם מצפים, מערכת סבוכה ומעניינת של קשרים ורגשות ולמעשה רוב הספר מתמקד במחשבות המאוד לא נעימות של ארדון ואנתוני, כל אחד בנפרד.
אין בספר אחוות אחים, אהבה זוגית, נחמדות בצורה כלשהי. כולם עסוקים עמוק בסבל שלהם, בשנאות הישנות ובדאגה אנוכית לעצמם. למרות שקיימת הצדקה כביכול לחלק מזה, הסופרת לא הצליחה ליצור הזדהות או אהדה לדמויות ורוב הזמן זה פשוט לא כיף. גם רגעי השיא, המתח או הזעזוע כביכול לא מאוד משמעותיים ורוב הקריאה עוברת במשהו שנא בין שעמום לדחייה.
יתרונו היחיד של הספר הוא תיאורי הנוף והמבנים של דרום צרפת וילדה אחת שלמרבה הצער זוכה רק לשני פרקים, אבל לא בשביל זה קוראים ספר.

יכול להיות שיש אנשים שימצאו את הספר אנושי, נועז, מטלטל או כל סופרלטיב אחר שנוהגים לתת לחשיפה של הצדדים השליליים שבאדם. אני אישית הייתי ממליצה להתרחק ממנו.

ספרות טובה על אקולוגיה חברתית.
הסיפור לכאורה פשוט, בכפר בצרפת אח ואחות יורשים את אחוזת הוריהם.
במקביל מגיע סוחר עייף ומאוכזב מלונדון לגן העדן הכפרי ומעונין להשתקע.
התהליך יוצר דינמיקה חברתית כלכלית בין כל הדמויות, המוביל לרצח ( יותר מאחד), ולאלימות.
הסיפור נטווה, כמו התולעת הבונה פקעת של קורי משי.
בסוף היא נשלקת במים חמים כדי להפיק ממנה טת המשי.
בהוספה של רובד אחר רובד בדמויות ובעלילה. אמיתות או סטטוס קוו, נשברים, בין אחים, בני זוג( ממין אחד), ואפילו הנוף שלכאורה הוא נצחי, עובר שינוי.
את הספר יש לקרוא כמו שטועמים יין, במתינות, להתענג על כל פרק ועם הרבה אורך רוח.
אני מכיר מקרוב( לא כתייר מזדמן), את אורח החיים בכפר בצרפת, שנראה שליו מבחוץ, אבל מכיל מסכות חיים, דרמות ושינויים, גם בכפר שמכיל כמה בתים ונוף פסטורלי.
אבל עדיין בסיכומו כיף לחיות בו.
מדוע הספר הוא בעצם אקולוגיה חברתית? יש שיר ילדים עברי "בעדן ילדים" שמילותיו : ,
"יש מקום בעמק, מקום נעלם
לא תשקע השמש שמה לעולם
...
הגשם לא יהום
לא ירעמו רעמים
.."
זו שטות אדירה.
גם בטבע הפסטורלי ביותר, יש סופות , שמעשירות אותנו באוזון, מניעות תהליכים של העשרה וטיוב האדמה ועוד. תקופות של יובש( גם במקום הלח ביותר), ושפע מים. הכל מתכנס לתמונה מסכמת שמאפיינת את המקום.
ישראל לא היתה מתקדת כמו שהיא , אלמלא העליות השונות, שתורמות , כל אחת בדרכה לעיצוב וגיבוש החברה.וזאת לא בלי חיכוכים, קשיים ובעיות עד טרגדיות ממש.
הספר, כאמור, שווה קריאה סבלנית, לכל דמות יש מקום ותפקיד וההתפתחות מענינת למרות שלעיתים היא צפויה.

כתיבה טובה, עמוקה, מתארת פרטים.
מאד נהנתי.
הסופרת מתמקדת כל פעם בדמות אחרת ואנחנו ממש רואים ומרגישים דרכה.
סיפור בתוך סיפור, הצטלבויות של כמה סיפורים ומהלכי חיים,
בתאורים נפלאים - גם של הטבע וגם של ההוויה האנושית.
מאד מומלץ

ספר מתח טוב