ביקורת ספרותית על המרוץ של פלאנגן מאת טום מקנב
ספר טוב

---

מי שמכיר אותי יודע שאין לי שום קשר לריצה (או לפעילות יותר ספורטיבית מדיפדוף בספר...) מבחינתי - ריצה היא תופעה המיועדת לאפשר בריחה מבוהלת מסכנה. ריצה מסיבות ספורטיביות או לראווה נראית לי תופעה שדורשת התערבות מקצועית... אז למה קניתי אותו? בגלל התמונה על העטיפה. בתמונה מופיע אנדי פיין, מי שזכה במקום הראשון ב"דרבי היבלות" (Bunion Derby ) סיפור אמיתי עליו מבוסס הספר הזה. התמונה של הרץ, לבוש בגדים מרופטים (שום ביגוד "מנדף זיעה" או לייקרה צבעונית וזוהרת) גרמה לי להתעניין. לכן במקרה הזה סטודיו עדה רוטנברג שעיצב את העטיפה, אחראי לחווית הקריאה המיוחדת במינה שחויתי.

בשנת 1930 העולם המערבי היה שקוע בשפל כלכלי עמוק: עובדים עבדו בעבודות פרך בבתי חרושת ומכרות, חלק גדול מתושבי הערים התעשייתיות רעבו ללחם פשוטו כמשמעו, ובמקביל תופעות כמו פערים הולכים וגדלים בין עשירים לעניים, התעצמות הפשע (בעזרתו הנדיבה של "חוק היובש" בארה"ב), וצורך עז בשעשועים, שהוליד תופעות כמו מרתונים של ריקודים, קרבות איגרוף שאורגנו בסתר, והימורים. על הרקע הזה מארגן פלאנגן - יזם, שתיין ומהמר - מרוץ מלוס אנג'לס לניו יורק, 3000 מיילים (4800 ק"מ!) הדרך כוללת מדבר, הרים, מישורים, ופרס בלתי נתפס למנצח - 150,000 דולר.

טום מקנב הוא סקוטי, שהיה בעבר כדורגלן ואלוף סקוטלנד בקפיצה משולשת. הוא היה מאמן נבחרות לאולימפיאדה ויועץ לענייני ספורט, שכתב ספרים רבים בנושא. בספר הזה - שיצא לאור ב 1982 - הוא מתאר מסע בלתי אפשרי בו על כל רץ לעבור כ 70 ק"מ כל יום, ולהתגבר על קשיים פיזיים רבים. הוא בונה את העלילה סביב מספר גיבורים, בראשם דוק קול, אצן בן 54 עתיר ניסיון ובעל יכולת מנהיגות מפותחת ויכולת מפותחת לא פחות לעשות את הדבר הנכון.

כמו כולם גם לי יש דפוסי קריאה קבועים. הספר הזה שבר לי אותם: קראתי אותו בלי הפסקה, והצטערתי כשנגמר. סוד הקסם - מעבר לסיפור מרתק ואיפיון של התקופה ההיא - הוא שמקנב הוא אוהב אדם. הוא מעצב את דמויותיו כך שהן מאפיינות את "הרוח האמריקאית" לא זו שאנו מכירים, אלא זו שהיתה צריכה להיות, זו שהיתה בחזון הקמתה.
אהבתי מאד את הספר, לא דילגתי גם על ההסברים הארוכים על ספורט והתנהגות הגוף במצבים קיצוניים, אפילו לא הטלתי ספק בהתנהגויות הלא אנוכיות של הגיבורים המתוארות בו: מקנב הצליח לגרום לי לאפסן לזמן מה את הציניות והספקנות ופשוט להשתלב ולהתרגש מהסיפור.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על המרוץ של פלאנגן