ביקורת ספרותית על המרוץ של פלאנגן מאת טום מקנב
ספר בסדר

---

צפיחית בדבש על נחישות האדם, או "הם לא יורים גם בסוסים כשמפעילים בני אדם".
התקופה היא שנת 1930, שנה לאחר התחלת המשבר הכלכלי בארה"ב.
מדינה זו הופכת לכר פורה של ניסויים ותחרויות משונות בבני אדם. המוכרת והידועה היא תחרות הריקודים עד לאפיסת כוחות ובה הזוג המצטיין שנשאר עד הסוף מקבל פרס.לתחרות באו כל אלה שתלו יהבם ביציאה מהירה מהמצוקה הכלכלית. הזוג הזוכה לא הצליח ביעדיו כי ה"הוצאות" נוכו מסכום הפרס.
התחרות הונצחה בסרט הנפלא "הם יורים גם בסוסים".
כאן הרקע זהה והתהליך שונה.
הרעיון ריצה תחרותית מלוס אנג'לס המקורית (קרית מלאכי- סתאאם), לניו יורק בתנאי דרך קשים , חום של מדבר מואבי ליד לאס ווגס, הקור וחוסר החמצן של הרי הרוקי , הדרך המתמשכת עד ההגעה לניו יורק.
הרצים נתמכו על ידי המארגנים ונוצר תהליך סימביוטי בין הצדדים.
נקודה חשובה ואמיתית היא הגילוי של הרצים כי יש צורך בתמיכה הדדית ביניהם, ולא דריכה על גוויות, כדי לסיים את המרוץ וזאת בהתאם למיגבלות של כללי הריצה.
הספר מביא דמויות מספקטרום שונה של החברה , אלו שזהו האמצעי להעלות אותם מעלה , ההרפתקנים ועוד.
הספר מציג,בצורה יפה, מערכת כוחות שתמכה ואחרת שהתנגדה למרוץ.טעמי ההתנגדות היו "משונים", כמו התנגדות הוועד האולימפי לתחרות כי היא תגזול אתלטים מהנבחרת האולימפית.
החומר הנפלא הזה התמוסס מכמה סיבות.
א.הסיפור בדוי ומתבסס על סיפור אמיתי בעל מאפיינים דומים. לא הבנתי מדוע לא להביא את המקור.
ב. המסלול המקורי עוקף את יוטה וקולורדו בקטע דרומי יותר. לא הבנתי למה להמציא את המסלול הבדוי . האם רק כדי ליצור קשיים הוליבודיים?
ג. להרכב הספרותי הוכנסו נשים כדי ליצור רומנטיקה, בהרכב המקורי נאסר על נשים להשתתף.
ד. הבעיה הגדולה ביותר בספר היא סגנון כתיבה ילדותי:
כל מיכשול מטופל ברגע האחרון. תחרות בין אצן לסוס מסתיימת בניצחון האצן בהפרש של יארד. הבחורה הפייבוריטית של העלילה עומדת ביעדיה להיות בין 200 הרצים הראשונים ממש בחמשת המיילים האחרונים ( מיתוך 3500) של התחרות ( היא עוקפת 22 מתחרים).
המעודדת בקהל מצליחה לרוץ במהירות העולה על מהירות מיקום הגיבורה בין הרצים, לכתוב שלט ולנופף בו לעיני קייט המתחרה בריצה.
לא הבנתי מדוע הדורות הבאים פיתחו לווינים ושאר אלקטרוניקה מיותרת במקום לפתח קבוצת מוכשרות כזאת.
ויש עוד דוגמאות למכביר.
כתיבה כזאת יוצרת ניכור בין הקורא לספר.
אם היתה לספר מטרה "חינוכית" כי "אין דבר העומד בפני הרצון", חזרה על מוטיב כזה פעם אחר פעם מגחיכה את המסר.
והדבר הכי נורא הוא בחמשת העמודים האחרונים.
א. מתארים לנו מסלול הצלחה של גיבורי הספר.
בראש וראשונה הגיבורים נישאים לגיבורות באושר ועושר.
אחר כך מתוארים מסלולי התפתחות כלכלית וחברתית של כל אחד מהגיבורים.
אם הספר היה מסתיים כאן הכל היה בסדר, אולם עכשיו החליט מישהו לגלות לנו את ה"אמת" ולדוק או פלאנגן יש שם מקורי אנדרו פיין וכו וכו וכו.
חבל שלנושא זה לא היה עורך ספרותי טוב.
עם זאת אם מתעלמים מהמגבלות הספר קריא בהחלט.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על המרוץ של פלאנגן