ביקורת ספרותית על סמל ראשון - מוסטפא רבינוביץ' מאת אשר קרביץ
ספר טוב

---

מה קורה אם אתה לוחם ביחידת העילית דובדבן, כשחלק מתפקידך כצלף יכלול נטילת חיי-אדם - אפילו כאלו שאתה יודע שעוסקים בטרור, ואתה בעצמך לא מסוגל להרוג בני-אדם ?
בדילמה הזו נתקל החייל יאיר רבינוביץ' בספרו של אשר קרביץ.
בשפחה קולחת וקלילה מלווה אותנו המספר בין כפרים ערביים לקיבוץ בנגב.
האירוניה בולטת בצורה דיי מחוייכת לאורך כל דפי הספר, בין אם באבסורד שבו נמצא רבינוביץ' כחייל, בין אם ברומן הקטנטן שמתפתח לו שם, ובין אם במעשהו הנועז באותו כפר ערבי.

אינני נוטה "לסמן" את הספר הזה, שסך הכל עוסק בפציפיזם, ישר כ"תעמולה שמאלנית". אני חושב שיש כאן המון אנושיות, ואולי זה מעט נאיבי, אבל אני באמת חושב שרוב האנשים, באשר הם, לא רוצים או מסוגלים להרוג, גם במצבים כאלה - אם היה להם על הכוונת מחבל - פשוט כי למדנו על קדושת חיי האדם.
ודווקא מן המקום המאוד אנושי הזה אנחנו למדים קצת על הצד השני - שוב, בצורה מאוד אירונית, קלילה וקולחת. ולדעתי זה גם מלמד אותנו על עצמינו, ועל הישראליות של העשורים האחרונים - ולכן, יש איפשהו בספר הזה תיעוד שראוי לבחון בראי הזמן (הייתי מסתקרן לדעת כיצד יתייחסו לספר מעין זה נכדינו).

ממליץ בחום.

» ביקורות נוספות של קורנליוס
» ביקורות נוספות על סמל ראשון - מוסטפא רבינוביץ'