ביקורת ספרותית על סמל ראשון - מוסטפא רבינוביץ' מאת אשר קרביץ
ספר מעולה

---

מאוד מאוד אהבתי את הספר. הנה פרקתי מלבי.

אשר קרביץ הוא בהחלט סופר של מיל"ה (מכניס ישר לתוך הסיפור). זה לא תמיד ברור מאליו.

יאיר מוסטפא רבינוביץ' הוא מסתערב מהדובדבן. זו היחידה של המסתערבים הפועלת באיו"ש. ולמה מוסטפא? כי כשהם מתחפשים לערבים ומסתובבים יחדיו, הם חייבים לפנות אחד לשני בשמו הערבי וכך הם גם פונים אחד לשני ביחידה שלהם.

יאיר אינו שונא ערבים. מכאן, שהוא שמאלן נאלח, חסר בינה, חסר נאמנות, ראוי ליריקה בפרצוף ובהחלט שונא ישראל. אני לא חושב כך, אבל רבים כן. אבל השנה היא משהו בסביבות 2008, אחרי האינתיפאדה השנייה ובטח לאחר מות הסכמי אוסלו, שאיכשהו עוד נתנו תקווה לאיזשהו הסכם בינינו לפלשתינאים. אז כן, יאיר אינו אוהב את היחס הנוקשה של כוחות הביטחון בכלל והמסתערבים בפרט ובאחת הפעמים בהם הצליחו לשם יד על קצין חיזבאללה שהשתחל לשטחים, הוא הצטרף לנסיעה. בנסיעה זו הקצין הלז היה מכוסה עיניים ואזוק. יאיר מוריד את כיסוי עיניו של קצין החיזבאללה ומציע מים. בתמורה הוא מקבל ביס כואב בזרת עד כדי אשפוזו, של יאיר, לא הקצין.

זמן עובד ובאחת מחופשותיו הוא בוחר להיות סתם כך בשכם, לחוש את מה שהם חשים בצד הכבוש. למרות היותו דובר ערבית שתרגל, לא ערבית מושלמת, מסוג שהם מזהים בקלות שהיא לא משכם, הוא מסתובב בעיר, גונב קוראן ומצליח איכשהו להוכיח שהוא ערבי ו... בסוף קב"ן.

וכך הוא גם מכיר את אביו של חברו הטוב ירמי, אותו אב המגדל עגלים עבור מסעדות, עגלים שאינם זוכים ללכת כלל ולא לינוק מחלב אמם. שוב הוא רואה אותם בשבעה.

לא ספר קל ובעמוד 236 הדמעות זולגות מעצמן, רק לשוב ולהתפרץ בעמוד 243.

20 שנה כמעט קודם לכן הופיע ספר המופת של יצחק בן-נר תעתועון הראוי לאזכור בנושא השטחים. בדקו אותו.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על סמל ראשון - מוסטפא רבינוביץ'