ביקורת ספרותית על עראק זחלאווי מאת שמחה סיגן
ספר לא משהו

---

סיימתי את הספר הזה השבוע, ולפני שהתחלתי לכתוב עברתי על התגובות כאן. אז ראשית, בעניין האמינות, זה נכון: אין שום סיכוי שבעולם האמיתי הטובים משיגים את שלהם והרעים, כמו שנאמר, "עולים השמיימה". זה בולשיט. אחרי נקודת הפתיחה הזאת היו עוד שני דברים שהפריעו לי. הראשון הוא סגנון הכתיבה, שפשוט צרם לי ונקרא כאילו לא היה מזיק לסופר להשלים כמה קורסי כתיבה יוצרת, או שזו פשוט אני שלא חובבת סגנון כזה- הוא לא מספיק "קריא" בעיניי.

ובנוסף, העובדה שהסופר שוביניסטי ברמות מפתיעות היתה די מעצבנת. העלילה משכה אותי, זה היה מעניין ומסקרן לראות מה יקרה הלאה, אבל עצם העובדה שהוא מופתע כל פעם מחדש מזה שאישה היא יותר משעשוע במיטה ויכולה אפילו להיות חכמה (!) ובעלת כישורים (!!) היתה כמו יתוש טרדן ששומעים באוזן כל הזמן ולא נותן לך לישון. אם אלו הנשים ששמחה סיגן פגש בחייו, אני מצטערת בשבילו, אבל למה אני צריכה לבזבז את זמני על ספר שכל דמות נשית שמניעה איכשהו את העלילה (כמו ויקי או ג'ינה למשל) קודם כל מתוארת בסיטואציה מינית מרהיבה, ורק לאחר מכן כבעלת ערך וכמישהי שמוכנה להסתכן עבור האהובים שלה?

העלילה עצמה, כפי שאמרתי, מעניינת בהחלט ויש לה פוטנציאל אדיר (שמומש, אגב, בצורה פי אלף יותר טובה בסיפור דומה, "אשת הטייס שנעלם"). מה עם יוני? מה עם השהות שלו בשבי, הרגשות, החלומות, השנאה, התקווה לעתיד? ואיך זה שכל כך קל למחמיד פשוט לעבור צד אחרי שהוא נשטף טוב טוב בשנאה כלפי ישראלים במחנה הפליטים בגדה?

בקיצור, חבל. היה יכול להיות הרבה יותר טוב.

» ביקורות נוספות של קוראת11
» ביקורות נוספות על עראק זחלאווי