עלילת הספר "עראק זחלאווי" (הוצאת קוראים, 2006) מאת <mark>שמחה סיגן</mark> מתרחשת, כך נראה, בטרם מלחמת לבנון השנייה. גיבור הספר הוא אברי רוזן, האב, איש עסקים מצליח בתחום ההיי טק וקצין צנחנים במילואים. כשבנו, יוני, לוחם ביחידה מובחרת נחטף ללבנון. בידי ארגון טרור המסונף לחיזבאללה, התברר לאברי שהצבא אמנם הצהיר כי הוא מחויב לאיתור ושחרור בנו, אך בפועל אינו משקיע בכך מאמצים והקצינים האחראים על הסוגיה משוכנעים שהבן ב

סיימתי את הספר הזה השבוע, ולפני שהתחלתי לכתוב עברתי על התגובות כאן. אז ראשית, בעניין האמינות, זה נכון: אין שום סיכוי שבעולם האמיתי הטובים משיגים את שלהם והרעים, כמו שנאמר, "עולים השמיימה". זה בולשיט. אחרי נקודת הפתיחה הזאת היו עוד שני דברים שהפריעו לי. הראשון הוא סגנון הכתיבה, שפשוט צרם לי ונקרא כאילו לא היה מזיק לסופר להשלים כמה קורסי כתיבה יוצרת, או שזו פשוט אני שלא חובבת סגנון כזה- הוא לא מספיק

מעולה מעולה מעולה מעולה מעולה !!!!

ספר מאוד מותח, זורם ממש טוב ולא משעמם אפילו לרגע. כמו סרט אקשן נועז ומשובח, יש כאן התייחסות לפרטים קטנים כגדולים, והעלילה והמתח פשוט נבנים עד רגע הפיצוץ בסוף.

העמודים הראשונים דווקא מעט איכזבו אותי - אני דיי סולד מ"תרבות ההיי טק" הישראלית, והספר התמקד בה ובנער הפלסטיני המיואש, וחשבתי "אוי נו, הנה ספר שהולך להתבכיין במשך 300 עמודים". אבל מהר מאוד המתח מתחיל,

ספר קולח ונגיש, אבל מעבר לזה אני נאלץ לא להסכים עם המבקרים בדף זה ולומר שהספר הזה הוא אחד הספרים הכי לא אמינים שקראתי, הוא לא עקבי, חלק מהדמויות נזנחות באופן כמעט פושע אחרי אקספוזיציה לא רעה בכלל. איפה הסיפור מסגרת? איפה השוליים בסיפור? הוא יותר צפוי ממותח. אופן הסיפור בגוף שלישי גורם לעלילה להרגיש חובבנית משהו, והדבר הכי בולט, הספר מנסה בכל כוחו להשמע רלוונטי וככזה שמשמיע ביקורת על המערכת הבטחוני

הספר מתאר מציאות שלמרבה הצער אנו עדיין נתקלים בה דוגמה: גלעד שליט.

הסיפור נסוב סביב הדרך לחילוץ החייל החטוף והגורמים המעורבים בדרך החילוץ. כמו כן הסיפור מראה לנו את דרך ההתמודדות עם המקרה כזוג, כילדים, כמתבגרים וכאינדיוודואלים

מתאר בשפה חיה את לבנון הרגשתי כאילו הייתי שם, והכל מוכר מבחינת המקומות - הכל קרוב רק להושיט את היד ולהוציא את הראש מהחלון והנה אני שם.

הסיפור מסופר בשפה קולחת וזור