ביקורת ספרותית על עראק זחלאווי מאת שמחה סיגן
ספר לא משהו

---

עלילת הספר "עראק זחלאווי" (הוצאת קוראים, 2006) מאת שמחה סיגן מתרחשת, כך נראה, בטרם מלחמת לבנון השנייה. גיבור הספר הוא אברי רוזן, האב, איש עסקים מצליח בתחום ההיי טק וקצין צנחנים במילואים. כשבנו, יוני, לוחם ביחידה מובחרת נחטף ללבנון. בידי ארגון טרור המסונף לחיזבאללה, התברר לאברי שהצבא אמנם הצהיר כי הוא מחויב לאיתור ושחרור בנו, אך בפועל אינו משקיע בכך מאמצים והקצינים האחראים על הסוגיה משוכנעים שהבן ברח על דעת עצמו לארצות הברית.

אך לא איש כאברי ירים ידיים ויאמר נואש. "אברי הגיע לקורס קצינים לקראת תום שירות החובה כסמל מחלקה בסיירת צנחנים, כמה שבועות לפני שיכול היה להשתחרר מהצבא ולצאת לחיים האזרחיים. אך כמי שבמלחמת יום כיפור החליף את המ"מ שנפגע מרסיס פגז והפך למפקד המחלקה בפועל שהוביל את חייליו במנהיגות למופת, ראה בהמשך שירותו הצבאי שליחות לאומית" (עמוד 43). עתה, בכוונתו לרתום את כל הכישורים שרכש בצנחנים ובתעשיית ההיי טק בכדי לאתר את בנו ולחלצו מידי חוטפיו.

הספר אמנם מותח אבל העלילה מופרכת לחלוטין. עם כל הכבוד לקציני צנחנים במילואים (ויש) הם אינם סוכנים חשאיים הפועלים בלבנון כאילו היו בגבעתיים. יתרה מכך, כלל לא ברור איך הסופר ניהג את העלילה והיא כוללת פערים והנחות לא ברורות. כך למשל, לא ברור מדוע השתכנע הגיבור עד מהרה שבנו נחטף ללבנון. מדוע לא לסוריה או לרמאללה? גם בקיאות המחבר באמצעי הלחימה ובשיטות הפעולה נמוכה יחסית. כך למשל, מציין המחבר כי במהלך הטירונות שעבר נדרש יוני לחבוש קפל"ד (קסדת פלדה) אך צה"ל כבר למעלה משלושה עשורים משתמש בקסדות מפלסטיק קשיח. דוגמה בולטת אחרת התרשה בשיאו של הספר כשצה"ל יצא למתקפת מנע בלבנון במטרה לסכל פיגוע גדול:

"09:59 ארבעת המטוסים תוקפים את מתקן האימונים בו נמצאים השאהידים. המתקן מושמד לחלוטין על־ידי פצצות חודרות בונקרים ופצצות השהיה המתוכנתות להתפוצץ ברווחי זמן של שלושים שניות.
10:00 שני מסוקים מנחיתים כוח סיור של גולני ליד העיר צור. הכוח פותח באש על עמדות של החיזבאללה, ולאחר דקות ספורות מתפנה לכיוון ישראל" (עמוד 370).

הקורא נותר תוהה מדוע שכוח צה"ל, בוודאי כוח קרקעי של גולני, יתקוף בשעות היום. יתרה מכך לא ברור כלל מדוע נדרשה פעולת קומנדו יבשתית. בקיצור, העלילה מותחת, אבל מלאה פערים, חורים ובעיקר הנחות שאינן ברורות לקורא. סיימתי את הספר בעיקר כמו בבדיחה הישנה, כדי לראות אם בסוף הם התחתנו.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על עראק זחלאווי