אני די אוהבת ספרי עיון. בעיקר כאלה שאינם בתחום ההתמחות הישיר שלי. אסטרופיזיקה, כלכלה, גנטיקה. הכל. או כמעט הכל. פעם אחת עשיתי ניסיון ולקחתי ספר בתחום מדעי הספרות. זה היה ספר של וולפגנג איזר בשם "מעשה הקריאה", וזאת היתה טעות. הטעות היתה כפולה, בגלל שגם התחייבתי מראש לכתוב סקירה על הספר. כשהתברר שהספר בלתי ניתן לקריאה, כבר היה מאוחר מדי.
"בשבוע הרביעי של הקורס זפרשטיין נתן להם לקרוא את 'תפקידו של הקורא' של אומברטו אקו. מדלן לא התרשמה ממנו. את הקוראת המסויימת הזאת לא ממש עניין הקורא. היא עדיין העדיפה את הישות שזוהרה הלך והועם: הסופר. מדלן חשדה שרוב הסמיוטיקאים היו פעם ילדים לא מקובלים, שרק הציקו להם או התעלמו מהם, והזעם שהיה אצור בהם הופנה כלפי הספרות. הם רצו להפחית בחשיבותו של המחבר. הם רצו שהספר, אותו דבר נשגב, פרי עמל רב, יהיה טקסט - מותנה, לא מוגדר ופתוח לפרשנות. הם רצו שהקורא יהיה העיקר. כי הם היו קוראים. למדלן, לעומת זאת, לא היתה שום בעיה עם מושג היוצר הגאון. היא רצתה שהספרים יקחו אותה למקומות שאליהם לא יכלה להגיע בעצמה. הא חשבה שהסופר צריך לעמול על כתיבת הספר יותר משהיא עמלה על קריאתו. בתחום הספרות, מדלן דגלה במעלה שאיבדה זה מכבר מיוקרתה: הבהירות."
אל הספר "עלילת הנישואים" הגעתי בעקבות המלצה של חברתי י'. היא אמרה שהוא "מלא כל טוב, אינטלקטואלי, שנון, עצוב ועם שלוש דמויות מקסימות שהוא אוהב כל אחת מהן כאילו היא היתה הוא עצמו." והוסיפה "חומל וזדוני". את ההמלצה קיבלתי כבר לפני שנתיים, אבל היות ואני תלויה באספקת ספרים ספרייתית. הגעתי אליו רק עכשיו. מדלן היא סטודנטית לספרות בקולג', וכפי שאפשר לראות לא מאוד מסתדרת עם האופנה הנוכחית של לימודי הדיסציפלינה שבחרה. וגם לא עם אופנות נוספות בתקופה שלה. התקופה שלה, אגב, היא שנות השמונים של המאה הקודמת.
"בית הקפה בדיוק נפתח. הבחור מאחורי הדלפק, שהרכיב משקפי אלביס קוסטלו, ניקה את מכונת האספרסו. בשולחן הצמוד לקיר, בחורה בשיער ורוד מזדקר עישנה סיגריית ציפורן אינדונזית וקראה את 'הערים הסמויות מעין'. השיר 'טיינטד לאב' בקע ממערכת הסטריאו שניצבה על המקרר."
רואים עד כמה זה אייטיז? זו הסכנה תמיד עם ספרים תקופתיים מההיסטוריה הקרובה. יש להם נטיה להישפך אל הנוסטלגיה הדביקה. אני מניחה שיש לזה צד מגביר פופלריות בקריאה, כי מאוד קל להזדהות עם נוסטלגיה כללית שכזו, כמו הדרך שבה נראו בתי קפה ותספורות, כמו גם ספרים ומוזיקה. גם הווי סטודנטיאלי הוא משהו שקל מאוד לחבר אליו או להתחבר אליו. י' חברתי אמנם כבר מזמן לא סטודנטית, אבל היא ספרנית בבית ספר. לכן היא מודעת לאופנות המשתנות ולתרבות, כמו גם להווי של בני נוער. אני מאוד מבינה מה היא מצאה בספר הזה.
"תרסטן הינהן הנהון שלא ממש העיד על הסכמה. "כן, בסדר," אמר. "האמא האמיתית של הנדקה התאבדה. היא מתה בעולם האמיתי והנדקה חש צער אמיתי וכל זה. אבל לא בזה הספר עוסק. ספרים לא עוסקים ב'חיים האמיתיים'. ספרים עוסקים בספרים אחרים." הוא הגביה את פיו כמו כלי נשיפה ונשף צלילים עליזים. "לדעתי הבעיה שהנדקה ניסה לפתור פה, מהקודת מבט ספרותית, היא איך אתה כותב על משהו, גם אם זה משהו אמיתי וכואב - כמו התאבדות - כשכל מה שכבר נכתב בנושא שולל ממך כל אפשרות לביטוי מקורי." בעיני מדלן דבריו של תרסטן היו נכוחים ובה בעת שגויים בעליל. אולי מה שהוא אומר נכון, אבל זה לא אמור להיות נכון."
"עלילת הנישואים" מנסה לצאת נגד הגישה הזאת, לפיה ספרים לא עוסקים בחיים האמיתיים אלא בספרים אחרים, אבל באופן מוזר נופל לאותו מקום בדיוק. בין עלילותיה של מדלן בתקופת הלימודים ואחריה, קשריה עם הוריה ואחותה. בין פיתולי העלילה של לאונרד, החבר המאני-דפרסיבי שלה, ומיטשל, הבחור המתאים לה, שאיתו מעולם לא יצאה באופן רשמי, הספר לא ממש עוסק בעלילה. כלומר: אין כל כך הרבה עלילה, ומה שיש נכתב ברובו בצורה רטרוספקטיבית, בקפיצות זמן, ובמין ריחוק. כך שמה שנותר לקורא זו הנוסטלגיה. הנוסטלגיה והעקיצות בנוגע לערכים המובילים בתקופה האמורה.
אני יודעת שסקירה שרובה ציטוטים היא סקירה מבאסת למדי, אבל זה מה שנשאר מהספר. בעיקר ההתבטאויות. אין הרבה תובנות מבריקות, לא קרה הרבה, והגיבורים לא בדיוק מתפתחים עם הזמן. לא תכננתי, אבל יצאה סקירה על ספר סטודנטיאלי בדיוק בתחילת שנת לימודים אקדמית חדשה, ועוד כזאת שבה מודיעים חד משמעית על התרסקות של מדעי הרוח. למעשה התחלתי אותו כבר מזמן, אבל אחרי עמוד מאה ההתלהבות שלי דעכה, והרגשתי שהספר ממצה את עצמו. המשכתי בכל זאת, כי מסיבות שונות מלאי הספרים הזמינים לקריאה בבית שלי הולך ואוזל, והוא לא ספר רע לקריאה. הוא רק מלאה. מלא התייחסויות למלאי גדול של ספרים והוגים תרבותיים, בגודש שבא על חשבון דברים אחרים כמו למשל התפתחות עלילתית. הערב, כשחזרתי אל ההתחלה על מנת לדלות את הציטוטים שהבאתי, גיליתי שלל אקדחים מעשנים במערכה הראשונה. כלומר אם הקריאה מלוכדת יותר (גם אם מדלגת-עמודים-באמצע) יש סיכוי למעגלים רבים שנסגרים ולהנאה מרובה יותר, ובכל זאת ההמלצה שלי נשארת פושרת.
