ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 25 ביוני, 2012
ע"י קוראת11
ע"י קוראת11
מאוד בעייתי לכתוב ביקורת על "סיפור שמתחיל בסוף", כי מדובר בתמי ארד, אישה שהסיפור שלה הולך לפניה (בצדק או שלא). אבל אני אכתוב בכל זאת, כי אני מאמינה שברגע שאדם כותב ספר, הוא חושף את עצמו לביקורת- לטוב ולרע.
התחלת הספר מבשרת טובות. לקוראים, לא לגיבורה, שהתאלמנה בגיל צעיר עם פעוט, על כל מה שמשתמע מכך, וזו רק ההתחלה. אני שמחתי לגלות את הנופים המוכרים של עמק יזרעאל, סרבלים ירוקים, השפה והלקסיקון של חיל האוויר שאני כל כך מתגעגעת אליו...
אבל (נו, מה, חייב להיות "אבל"!) בשלב מסוים העלילה די סטטית- דניאלה מתלבטת בין שני גברים שווים בעודה מנהלת שיחות דמיוניות (ולגמרי מובנות) עם בעלה המת. זה שלב מעניין כשלעצמו, אמת, אבל לא כשהוא תופס את כל הספר (200 עמודים פלוס מינוס), לא משתנה, לא זז לכאן או לכאן, וגם בסוף, כשהיא מואילה לבחור (אחרי שהם עושים סימנים של מיאוס, כמו שאפשר לצפות מכל בנאדם שמשחקים לו עם הלב בשלב כזה או אחר. לא משנה, לצורך העניין, אם הוא מפקד טייסת גרוש עם ילדים או מפקד בשייטת רווק הולל) היא לא שלמה עם הבחירה לגמרי ועוד פעם מתחיל הפינג פונג הזה.
עליי, אישית, זה נמאס מאוד מהר. אני לא אוהבת ספרים סטטיים, כאמור, ולמרות שהיה כאן פוטנציאל להוציא יותר מהספר ומנושא כל כך פגיע ובו זמנית גם נפוץ, לצערנו, במציאות הישראלית של אלמנות ויתומים. חבל. פשוט חבל.
9 קוראים אהבו את הביקורת
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
