ביקורת ספרותית על ללא תחליף מאת סטיבן לאבלי
ספר טוב

---

נתחיל בבסיס הספרותי: הספר הזה טוב, אבל הוא לא משהו שלא היה קודם, ולא נכללת בו בשורה מרחיקת לכת בכתיבה או בסגנון. הוא קריא, הוא מהנה לפרקים, הוא גם מעניין לעתים.

הבשורה בספר הזה הוא העובדה שהוא מתייחס לנושא שכמעט אף פעם לא מדברים עליו: השתלות איברים. אני בתור מישהי שקרובה לנושא ממש נדהמתי לגלות עד כמה מרחיקים הפרטים הקטנים לכת כחלק מהעלילה: התרופות שלוקחים המושתלים אחרי ההשתלה, תופעות הלוואי המסוכנות שלהן, איך אורח החיים החדש משפיע על החיים (עד לרמה של יחסים בין בני זוג ותיקים) ועוד. אבל לצד זה מופיע החלק הכאוב שלרוב לא בדיוק נלקח בחשבון מבחינת אלו הממתינים להשתלה (מרוב ייאוש, תסכול, פחד, ועוד, לא בהכרח מחוסר אכפתיות): ההבנה שבני המשפחה של התורמים, שמצויים במוות מוחי, צריכים להגיע אליה בעצם הסכמתם לתרום את האיברים. כלומר, הם לא יחזרו יותר, ובצורה פתאומית ואכזרית מאין כמוה.

עדיין לא שיניתי את דעתי על השתלות איברים. אני מחזיקה בדעה שברגע שבנאדם חלילה מצוי במוות מוחי, הוא כבר לא בן אדם- והאיברים שלו יתחילו לקרוס לאיטיות, ויקברו בדרך עוד 6-7 בני אדם שמחכים להם. אבל אחרי שקראתי את הספר הזה, קצת התחדדה לי גם ההרגשה של הצד השני, בעיקר של אלכס, שהוא דמות כל כך מורכבת גם בלי הסיטואציה הטראגית שהוכנס לתוכה. אפשר כקורא להתווכח עם מה שהוא עושה, הצעדים שהוא נוקט בחייו, אבל ברור שאנחנו מסתכלים מנקודת השקפה אחרת, ולא נוכל להבין אותו לעולם.

ספר מומלץ, מאוד.

» ביקורות נוספות של קוראת11
» ביקורות נוספות על ללא תחליף