ביקורת ספרותית על צבע המים מאת ג'יימס מקברייד

---

כמו שרכבת יוצאת ממנהרה ומתגלה נופה של העיר, כך הספר הזה מגלה אנושיות וצבעוניות מאחורי חלונותיהם הכהים והאחידים של בניינים השיכון האמריקאים. ספר זה המוצג כמן מסע שורשים מקלף פיסות חדשות על שאלות שסביר להניח שאלו אותם בני אדם תמיד, מהו חינוך מול השכלה והורות, מהי משמעותה של משפחה, כמה סמיך הדם כמה הוא קובע גורל? כל זאת ועוד בסדר הפוך. האמא של הגיבור נקראת כדמות עשירה, וכן לא בכסף. אבל באמונה וברצון אמיתי לסוכך ולהגן,הספר עוסק ברבדים שמתיימרים להיות מרכזיים בחיים, הרובד שבו אדם מחליט לנדוד לבין זה שבו יתקע יתד, בסופו של דבר ניתן להבין כמה אנחנו שווים אך שונים. באיזשהו שלב בספר זה הרכבת עוצרת, אין מה לעשות.. אולי רמזור, אולי תקלה, אבל נשארים לא עם צבע המים אלה עם צבעה האפור של הביוגרפיה הספרותית. מדי פעם רכבת העלילה תצא אל הנוף ותחשוף דברים חדשים אבל רוב הזמן מדובר בהמתנה להגעה ליעד, ההמתנה מעניינת, אבל אינה מורטת עצבים. הספר הזה מחזיק מעמד ביד כמו הדמיות ואולי זהו העקרון הנושא, ואולי..בעצם אני סתם לא יכול להפסיק באמצע, לספרים אין מעצור חירום, אבל יש ספרים עם בלימות פתע.

» ביקורות נוספות של עומרי
» ביקורות נוספות על צבע המים