ביקורת ספרותית על הקרקס הגדול של הרעיונות מאת מיקי בן-כנען
ספר מעולה

---

מזמן לא נהניתי הנאה רבה כל כך מקריאת ספר. מזמן לא חוויתי כאב רב כל כך בקריאה.

עלילת הספר וירטואוזית ומוגזמת, כמו בקרקס הדמויות צבעוניות מאוד ואקזוטיות. כמו בקרקס יש גם אחורי הקלעים, יש חדרי הלבשה שבהם מסירים הליצנים את האיפור ואז אפשר לראות את הדמעות האמתיות שלהם.

בספר הזה יש הרבה צער ואבדן. הרוע המתואר פה הוא רוע חסר גבולות וסיבה, נורא בסתמיותו. מצד שני, בספר מתוארים גילויים של אהבה רבה, חמלה ורוך המאירים את שנותיהן האחרונות של נשמות מיוסרות. האם יש סיבה למתרחש? האם יש במאי להצגת הקרקס הזאת? איך הגיעו האנשים לבית האבות הירושלמי הזה? האמת נחשפת שכבה אחרי שכבה, עד שהתעלומות נפתרות בסוף הספר.

חיפשתי פרטים על המחברת, מיקי בן כנען, אבל הכריכה לא פירטה הרבה. רק בסוף הספר, ברשימת התודות, מצאתי משהו. המחברת מודה לאימה, מניה הלוי. האם זו אותה מניה הלוי של הספר הקטן (בהוצאת תרמיל אם אינני טועה) שקראתי לפני שנים רבות, הרבה מוקדם מדי - הלינו אותי לילה? אם כן זו אולי דרך נוספת של הדור השני לשואה לעבד את חוויות ילדותו וסיפורם של הוריו.

אזהרה לקוראים: מי שאינו אוהב פנטזיה, יסבול. כדאי להימנע.

» ביקורות נוספות של נוריקוסאן
» ביקורות נוספות על הקרקס הגדול של הרעיונות