ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 9 באפריל, 2012
ע"י עולם
ע"י עולם
ישנם סופרים אשר כאשר אתה קורא כמה מספריהם נדמה לך כי, מבחינות רבות, אתה קורא את אותו הספר שוב ושוב. לטעמי כזה הוא הרוקי מורקמי, למשל. זה לא רע בהכרח, אבל מבחינתי, אחרי שאני קורא שניים שלושה ספרים של סופר כזה אני חש צורך לעבור הלאה (ואולי לחזור לספריו לאחר מספר שנים). אצל איאן מקיואן אין הדבר כך. כל אחד משלושת הספרים שלו אותם קראתי בחודשים האחרונים הפתיע אותי מחדש והחשק שלי לקרוא עוד מפרי מקלדתו רק הולך וגובר. הספר הראשון שלו אותו קראתי היה "סולאר" המצוין. השני היה "אמסטרדם" הנפלא. ואילו עבור ספר זה – "אהבה עיקשת" – כבר אינני מצליח אפילו למצוא סופרלטיב ראוי: הוא טוב אפילו יותר משני קודמיו.
תסמונת דה-קלרמבו היא הפרעה פסיכיאטרית הגורמת לחולה בה לפתח "אהבה" אובססיבית כלפי מושא "אהבתו". החולה משוכנע שמושא "אהבתו" אוהב אותו גם כן ואין דרך לערער אמונה זו שלו, אשר יש בה אלמנטים דתיים. לג'ו רוז, גיבור הספר "אהבה עיקשת", יש קריירה מצליחה ככתב של ספרים ומאמרים בנושאי מדע פופולארי. יש לו גם זוגיות יפה עם קלריסה המקסימה, חוקרת ספרות המתמחה במשורר ג'ון קיטס. שגרת חייו של ג'ו נקטעת באחת כאשר ג'ד פאדי, הלוקה בתסמונת דה-קלרמבו, "מתאהב" בו ביום בהיר אחד והופך את חייו על פניהם.
ישנם ספרים המתפתחים לאיטם ומגיעים לקרשצ'נדו שלהם רק בשלב מתקדם. ב"אהבה עיקשת" המצב שונה. הפרק הראשון שלו מחזיק שבעה-עשר עמודים בלבד אבל הוא כמו בומבה לפרצוף. משסיימתי לקרוא את הפרק אמרתי לעצמי "וואו", נאנחתי ותהיתי אם לאחר פתיחה עוצמתית כזו לא נגזרת על הספר איזו שהיא ירידת מתח. ובכן – לא ולא, הספר הוסיף לרתק אותי עד שסיימתי לקראו בשעות הקטנות של הבוקר שלמחרת.
ב"אהבה עיקשת" יש שילוב נדיר של עלילת מתח מרתקת ודרמה פסיכולוגית מעמיקה, וכל זה בתיבול הרגיל של כתיבתו המבריקה של מקיואן, העשירה בתובנות אקזיסטנציאליסטיות חריפות, בציניות דוקרנית השוחטת פרות חברתיות קדושות ובהומור המוציא ממני צחקוקי הנאה בלתי-נשלטים. שלא כמו ב"סולאר" ו"אמסטרדם" בהם הדמויות הראשיות חסרות חוט שידרה מוסרי, גיבורי "אהבה עיקשת" (למעט ג'ד פאדי) הם כולם אנשים "רגילים" המנסים באמת ובתמים לעשות כמיטב יכולתם, ובכל זאת נגררים למערבולת שאיש מהם (לרבות ג'ד פאדי) לא בחר בה.
מקיואן הוא מן הסופרים המשובחים ביותר שקראתי אי פעם. כמו את "סולאר" ו"אמסטרדם", גם את "אהבה עיקשת" לא יכולתי להניח מידי עד אשר סיימתי אותו באשמורת השנייה של הלילה בתחושה של צער על כי עלי להיפרד ממנו. אבל, למעשה, לא ממש נפרדתי – אני עדיין מהרהר בו מפעם לפעם. האם יש מחמאה גדולה מזו לספר?
29 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
אפרתי - תודה!
|
|
|
אפרתי
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
עולם, אכן מקיואן סופר נפלא
ואתה מבקר נפלא.
|
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
רחל - תודה, הוספתי לרשימת הקריאה
|
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
חזקי - תודה!
בסופו של דבר מדובר בעניין של טעם ולא כל קורא מתחבר לכל סופר. אני, למשל, לא מתחבר לסיפוריו של ריימונד קארבר ואחרים מתמוגגים מהם...
|
|
|
רחל
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
ראשית הבהרה-הז'נאר האפל
זו לחלוטין המצאה שלי,לא משהו מקצועי.ולעניין- בשלושתם הרגשתי לאורך הקריאה איזושהי מועקה שרובצת, משהו לא ברור ולא סימפטי. אני מניחה שתרגיש למה אני מתכוונת כאשר תקרא.(בעיקר בשני הספרים הראשונים המדוברים)
|
|
|
חזקי
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
המחמאה הגדולה ביותר שאני מכיר...
ביקורת יפה אך היא הפתיעה אותי. המפגש הראשון שלי עם מקיואן היה גם האחרון. לא מזמן קראתי את 'כפרה' וכבר מהעמוד הראשון לא סבלתי את הכתיבה. עקב המלצה חמה מאוד של חבר חרקתי שינים עד עמוד 150 ושם כבר לא יכולתי יותר. לא זכור לי עוד ספר עליו כל כך התעצבנתי לאחרונה. אני לא ממש יודע מה הפריע לי, אבל אני מתעצבן כך על ספרים רק כאשר אני חושב שסופר מנסה לעשות דברים שהוא לא יודע לעשות אותם. אך בעקבות הביקורת שלך אולי אנסה שוב ספר אחר שלו...
|
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
רחל, תודה על ההמלצות
אני בהחלט מתכוון לנסות. באיזה מובן "נחמת זרים", "גן הבטון" ו"הילדים שבזמן" שייכים לז'אנר "האפל" שלו?
|
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
שיוה - תודה!
את כפרה גם אני עוד לא קראתי, אבל זה בתכנון...
|
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
עדי, תודה!
הספר טוב יותר לאין שיעור.
|
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
בלו-בלו - תודה!
בסופו של דבר, זה עניין של טעם...
|
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
מיכל, תודה!
אכן, אין ברירה...-:) וגם כדאי מאד לטעמי.
|
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
אנקה, תודה!
אשמח לשמוע את דעתך אחרי שתקראי.
|
|
|
רחל
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
עולם, שותפה לחלוטין
לדעתך, ספר מעולה שלו, אולי אפילו הטוב ביותר. ממליצה מאד לנסות את הג׳אנר ה״אפל״ של מקוויאן-נחמת זרים, גן הבטון (שניהם מצויינים בעיני) וגם הילדים שבזמן.מהספרים החדשים יותר שלו (שפחות אהבתי) ממליצה על התמים.
|
|
|
רחל
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
עולם, שותפה לחלוטין
לדעתך, ספר מעולה שלו, אולי אפילו הטוב ביותר. ממליצה מאד לנסות את הג׳אנר ה״אפל״ של מקוויאן-נחמת זרים, גן הבטון (שניהם מצויינים בעיני) וגם הילדים שבזמן.מהספרים החדשים יותר שלו (שפחות אהבתי) דו
|
|
|
שיווה
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
כפרה מחכה לי על המדף
כבר הרבה זמן ותמיד נדחה מפני אחרים.
נדמה לי שהצלחת לעזור לו להתקדם בתור. אכן אין מחמאה גדולה מזו לספר:) תודה. |
|
|
עדי
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
אם הספר מצויין כמו הביקורת שווה להוסיף אותו לרשימה.
תודה.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת מצויינת.
אני איכשהו לא הצלחתי להתחבר למקיואן. לא ב"כפרה" ולא ב"סולאר". אחרי ביקורת כזו אנסה שנית.
|
|
|
מיכל
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת מעולה, עכשיו לא נשארה לי ברירה אלא לחפש את הספר ולקרוא אותו בהקדם האפשרי.
|
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
המחמאה גדולה מאוד לסופר שאתה מחווה דעתך בכשרון ובאהבה כל כך גדולים.
נהניתי מהביקורת מאוד עולם, ויותר מזה שכנעת אותי לקרוא כמה שיותר מהר את מקיואן.
|
29 הקוראים שאהבו את הביקורת
