ביקורת ספרותית על אהבה עיקשת - ספריה לעם #455 מאת איאן מקיואן

---

לסופרים יש נטייה לבחור נושא ולכתוב רק עליו.דיקנס כותב על מעמד הפועלים העני,אוסטן על פמיניזם במוסד הנישואים,המינגווי על מלחמות ("הזקן והים" הוא יוצא מן הכלל).ומקיואן על הצד האפל של האדם.

לכאורה יש פה משהו קצת מתנשא,לכתוב על טיבו האפל של האדם ("יצר האדם רע מנעוריו").קראתי גם את "כפרה" של מקיואן,ואהבתי אותו מאוד,ולכן החלטתי לקחת את "אהבה עיקשת".

"אהבה עיקשת" מדברת בעיקרה על תאונת כדור פורח (קצת הזוי) שבמהלכה נפגשים שני אנשים,האחד רציונל מעיק,השני חולה נפש דתי.חולה הנפש מתאהב ברציונל,ומתפתחת מערכת יחסים הזויה שכוללת טלפונים באמצע הלילה ומכתבי אהבה.

הכתיבה ב"אהבה עיקשת" עושה רושם שבלוני.כאילו מקיואן עבד לפי תבנית הסיפור שכל ילד בכיתה ז' לומד בשיעור ספרות הראשון-בעיה,סיבוך,שיא והתרה.
מטורף מתאהב במישהו->הוא לא מפסיק->יש עימות->המטורף נכלא בבית משוגעים

הדמויות עצמן גם נדמות שטוחות מדי,וחלק מהדברים שהם אומרים נשמעים לי הזויים מדי,במיוחד במצב המתואר בספר.הייתכן שמטורף דתי מאוהב במישהו,וכל מה שאכפת לאשתו של מושא האהבה הוא שהמושא "לא שיתף אותה"?
זה נשמע מופרך,ובעיקר מעצבן.
כמו מין טיעון שחוק בויכוחים בין בעל ואישה.
רק חסר שהיא תגיד "אתה גם לא עוזר בבית!".

אפילו הטוויסטים בעלילה צפויים מראש.
היו גם הרבה חלקים שלא תרמו לעלילה,אלא רק עוד כמה עמודים לספר.
למשל,החשד שהרופא (שמת בתאונה) מנהל רומן.בסוף הוא לא.הפרט השולי הזה לא תרם שום דבר לעלילה.

המטורף הדתי מסתמן כדבר סטיאורוטיפי מדי.במקרים מסוימים לא יכולתי של לצחקק מכמות הסטיאורוטיפים שהדביק מקיואן על המטורף הדתי.באמצע הספר עצרתי ובדקתי אם באמת קיימת תסמונת כמו זו שמתוארת בספר (תסמונת דה קלרמבו,אך סליחה אם שיבשתי את שמה בסניליות המוקדמת שלי).מתברר שכן.לפחות בזה לא חטא מקיואן לקוראיו.

והדמות הראשית,הלוא היא הרציונל המעיק,עיתונאי,מדען לשעבר,שכותב על מדע פופוליסטי ועוסק כל הזמן בשאלות מעצבנות שרק מלאות את הקוראים (כמו תורת המיתרים או מכניקת הקוונטים,שלא תורמים דבר לעלילה אלא רק עושים כאב ראש!).גם לא אהבתי את עצם הדמות הזאתי.כל הלך החשיבה שלה לא הובן לי עד הסוף.הייתכן אנשים כאלו רציונלים? הייתה תחושה של הגזמה.

מכל ספר שאני קורא,אני מנסה לקחת משהו.לא לקח,כי זה לא שיעורי בית.אלא יותר שיעור לחיים.ומה אני אקח מהספר הזה?
1.המשטרה הבריטית לא שווה כלום
2.אם אי פעם אני נקלע לתאונת כדור פורח,לא לעזור מחשש שיהיה שמה מטורף שיתאהב בי
לסיכום,לא עבודתו הטובה ביותר של מקיואן לדעתי.אולי זה בגלל שקראתי את "כפרה" וציפיתי ליותר ממנו.אבל כנראה שציפיות צריך להלביש על כריות,ולא על מקיואן..

» ביקורות נוספות של omers
» ביקורות נוספות על אהבה עיקשת - ספריה לעם #455