הביקורת נכתבה ביום שני, 26 במרץ, 2012
ע"י rhcpgirl33
ע"י rhcpgirl33
מאוד נהניתי מהספר שסוגר את הטרילוגיה המדהימה הזאת.
מהרבה ביקורות פה עולה שהם לא אוהבים את הדרך בה הוצגה קטניס במהלך הספר "דיכאונית ומבולבלת" אבל אני חושבת שדווקא הרגשות האלה ממחישות היטב איך המשחקים שינו לעד את קטניס: הסיוטים שאף פעם לא יעלמו, הלחץ שמפעילים עליה כדי שתנהיג את המורדים, האשמה על כך שלא הצילה את פיטה, החוסר אונים והבגידה שהיא מרגישה, הסיוטים שהופכים למציאות. פלא שהיא כזאת?
קטניס במהלך העלילה מציינת לעצמה עובדות כפי שהרופא שלה אמר, כדי שהיא לא תאבד את האחיזה במציאות. פלא שהיא השתגעה? לא כאשר כל כך הרבה לחץ מופעל על נערה כולה בת 17 או 18.
בספר כול הדמויות מוצגות באור חדש ולראשונה אנו הקוראים רואים מה המשחקים באמת עשו להם. לכל אחד יש הדרך שלו להתמודד עם המשחקים. ובספר הזה הם צריכים להתמודד עם כל מה שהם פחדו ממנו אי פעם והדחיקו לאחר המשחקים.
ספר מרתק וכמו השאר מספק רגעי מתח מצמררים ומושלמים. מסיים את הסדרה לדעתי מעולה. הסוף היה עצוב מאוד אבל עם זאת הוא סוגר גם בנימה אופטימית כאשר אנו קוראים שבונים עולם חדש לאחר המשחקים.
4 קוראים אהבו את הביקורת
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
