ביקורת ספרותית על החיים על פי לובקה מאת לורי גראהם
ספר בסדר

---

עימות הוא הצורה הפשוטה ביותר ליצירת קומדיה. אתה מעמת שני אנשים שונים לגמרי וכבר כמעט לא צריך לכתוב דיאלוגים - הם יכתבו את עצמם. ספרים, סרטים, סדרות, ריאליטי - כל אלה חיים על עימותים בין טיפוסים שונים, לעתים זה מצחיק מאד, תלוי כמה מוכשר הסופר. הספר הזה שייך לז'אנר הזה. יש בו רווקה אמריקאית מעל גיל 40, החיה בלונדון ועוסקת ביחצנות של מוסיקה עכשווית ובלהיות "מגניבה", ויש בו קבוצת נשים מבוגרות מבולגריה, שזו הפעם הראשונה יצאו מהכפר הקטן בו חיו, והן רחוקות מהרווקה העצבנית כמעט כמו שאיכר מימי הביניים רחוק מאיש הייטק. ואז אתה מתרווח בכורסה, ומצפה להתחיל לצחוק.

לא זוכרת מי או מה גרם לי להתעניין בספר הזה. הישגתי, קראתי והתחלתי לחשוב: מה גרם לסופרת למתוח גימיק חביב - עימות קטן - על פני 334 עמודים? כן, בהתחלה זה נראה נחמד, דיאלוגים שנונים וסיפור חביב. אבל הסיפור הרענן מתעייף ומחמיץ ככל שחולפים הדפים.
את מי מעסיקה ההוצאה בכתיבת התקצירים בעמוד האחורי? אין לי בעיה עם מעט הגזמות לטובת הספר. זה לגיטימי. אבל לכתוב שזו סאטירה(!) מבריקה(!) הבוחנת התנגשות בין תרבויות(!) זו לא סתם הגזמה, זו בורות. אין פה שום סאטירה, אבל יש פה המון סטיריאוטיפים: באזזז, הגיבורה, היא רווקה בגיל מסויים, עצבנית, מכורה לכדורים , שומרת על משקלה באופן אובססיבי, תוקפנית ואומללה...לובקה היא בולגריה עם עודף משקל וחוסר שיניים, שלמרות שנולדה בארץ "פרימיטיבית" היא חכמה ואנושית...אולגה המתורגמנית קנאית לשם הטוב של מולדתה ושל היושב ראש הקומוניסט שנים אחרי שבולגריה הפכה קפיטליסטית וגידלה טייקונים ומאפיונרים משל עצמה...וכו'.

הספר לא רע - הוא די נחמד. מסוג הספרים שקוראים כדי למלא פערים או כשתשומת הלב נתונה למשהו אחר. הוא לא מצחיק במיוחד - אבל הוא משעשע, אתה מקבל מנה גדושה של פרטי טריוויה על להקות רוק עכשוויות, וגם איזה שהוא מושג על ניתוחים פלסטיים שימושיים להסתרת הגיל ולהעלאת הדימוי העצמי המתכלה של אשה בשנות ה 40 שלה, שצעירותה היתה הנכס העיקרי שלה. אפשר לקרוא אותו אבל כדאי לוותר על השטויות הכתובות על הכריכה האחורית.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על החיים על פי לובקה