ביקורת ספרותית על החיים על פי לובקה מאת לורי גראהם
ספר בסדר

---

מישהו זוכר את באלקי וקאזן לארי מ"קרובים רחוקים מאוד", קומדיית מצבים שרצה בטלוויזיה בתחילת שנות התשעים? באלקי, רועה צאן תמים וטוב לב מגיע לשיקגו מאי בדיוני ביוון, ונוחת אצל קרוב משפחתו לארי. לארי הוא אמריקאי קפוץ תחת שעובד כעיתונאי זוטר ובאלקי הוא... רועה צאן בור ועם הארץ (אך טוב לב, כבר אמרנו). בהתחלה לארי מת להפטר מהמטרד, אך בסופו של דבר נכבש בטוב לבו והסוף אמריקאי להחריד. לדעתי באותה תקופה היו לפחות עוד שתים שלוש סדרות באותו נושא פחות או יותר - מפגש של בור ועם הארץ מאיזה חור במזרח אירופה/ דרום אמריקה/ אפריקה עם העילאי והמתנשא ממערב.
ובכן לקרוא את "החיים על פי לובקה" היה מבחינתי כמו לראות קומדיית מצבים אמריקאית משנות השמונים. במשפט אחד "אז אהבתי את זה, היום פחות".

באזז וקסלר בת הארבעים ושתיים היא האחראית על מחלקת המוזיקה האורבנית בחברת תקליטים גדולה ומועמדת לפרס על מפעל חיים בטקס האורביז היוקרתי. היא רווקה, "מתוחזקת" וחושבת שהיא מתת האל לאנושות. למורת רוחה היא נאלצת להחליף עובדת שחלתה וללוות את מסע ההופעות של להקת "הסבתות מגורני", כשמה כן היא להקת סבתות בולגריות כפריות ששרות שירי פולקלור. המפגש בין הסבתות שחולקות שירותי בול פגיעה בכפר לבאזז החולקת את משכורתה עם מיטב חנויות המעצבים מולידה השתלשלות האירועים דומה לזו המתוארת בפסקה הקודמת.

הדמויות מוגזמות (בכוונה אני מקווה) והמסר הוא להראות שאין צורך לתכנן והחיים יכולים לקבל תפנית בלתי צפויה וחייבים להסתגל. הספר זורם וקולח, אך מלא סטריאוטיפים והבחנות בשקל. בשביל פרודיה הוא בסדר, אבל בעיניי לא פסגת הז'אנר.

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על החיים על פי לובקה