ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 19 באוגוסט, 2014
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
טוב, אחרי משהו כמו מאה חמישים עמודים אפשר להגיד בביטחון כלשהו שהבנתי את הרעיון, קלטתי את הקונספט, שוכנעתי שוואלה, הספר בסדר והכול, אבל למה לחרוק שיניים ולהתעקש לקרוא אותו כשזה לא מהספרים האלה שיותירו אצלי חותם, שאביא אותם לאמא, שאמליץ עליהם לחבר'ה, שיש בהם משהו מעבר, שעושים לי טוב, שהתובנות שלהם משנות חיים, שייתנו לי משהו שלא ייעלם לחלוטין בעוד רבע שעה, שאפילו ביקורת אני אצטרך לחלץ פה כמו אוכל שרוף מהסיר החביב עליי. די, אין טעם. אידיאלים והכול, לא חייבים לקרוא כל דבר. אני מעדיף ליהנות. זה כמו הבחורות האלה שהייתי יוצא איתן לפני זיליון שנה, שאפילו הבטחה לא היתה בהן, ושנינו ידענו בלי לדבר על זה שאנחנו רק מעבירים את הזמן ביחד עד שיגיע הזמן לעבור הלאה. אז למה לחכות? אני לא אמצא את עצמי שותה יין לבד בשלוש בבוקר ובוהה לשמיים בבדידות. יש לי עוד לפחות עשרים ספרים שמחכים לי על המדף.
וזה לא שזה ספר מעאפן. הוא בסדר. יש שיהנו ממנו, ולא אחשוב עליהם רעות. בסך הכול, הוא לא מזיק (שזה הכלל הראשון בקריאה ובעוד כמה דברים - do no harm). מפגש תרבויות בוראט-סטייל בין יחצ"נית מוזיקה לונדונית שחשה את עצמה סופיסטיקייטד לאללה, לבין זמרת פולק בולגריה גסת פנים עם שיני זהב וחכמת חיים, בסיבוב הופעות בבריטניה וארצות הברית, מה שמעורר אינספור היתקלויות "מצחיקות עד לדמעות" (אם אתם בעניין) ושיש בהן את החן הבנאלי שטמון בכל מפגש נפיץ (גם-עד-לדמעות) כזה, כי כידוע, אנחנו אולי חושבים שאנחנו אנשי העולם הגדול והפרוגרסיבי, אבל זה הכול זיוף, והאמת מתגלה במערומיה רק אצל אלה שזה לא התקלקל אצלם, בתרבויות שהחשבנו עד-לא-מזמן כנחשלות ופרימיטיביות, אך למעשה הן סוג של יהלום בלתי מלוטש שמציב מראה אותנטית אל מול פרצופנו האמיתי, הריקני והבודד.
****
18 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
dushka
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
ברור שאבשלום ואני צודקים ואני דווקא מחבבת את הטרחנות הטהרנית (מעניין מדוע),
אבל אם עדיין לא קראתם אני ממליצה על שני הספרים של גיא דויטשר - "בראי השפה" ו"גלגולי לשון". לדבריו, השפה היחידה שלא משתנה עם הזמן היא שפה מתה.
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
סליחה שאני מתערב, אבל נראה לי
לצערי שדושקה צודקת (זה כמו עם המילה אני "מתתי", אני זוכר את התיקון הזה עוד מהתקופה שעבדתי על ספרי השירה שלי). אני אומר שלצערי בגלל שאני לא אוהב את גישתו של אבשלום קור לשפה, אני אולי אומר פה שטות (מותר לי מדי פעם לא? אני בכל זאת מביע את דעתי בלבד) אני בספק עם מחייה השפה בעצמו היה מקבל את הגישה הקרה.
|
|
|
dushka
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
לדעתי זה חרתּי עם דגש חזק (התלכדות עיצורים)
אם כבר להיות אבשלומקורית עד הסוף.
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
כמו שאתם יודעים קורה לא פעם
שאנחנו קוראים ספרים שונים של סופרים שונים ובכל זאת יש לנו הרגשה שאנחנו קוראים את אותו ספר (הרגשה שאני מוכרח לומר שמאכזבת אותי כל פעם מחדש). אז אומנם לא קראתי את הספר והאמת שאני לא יודע אם אני אקרא בו, אבל ממה שנכתב עליו יש לי הרגשה שהוא לא שונה בהרבה מ-"מוזיקה פופולרית מויטולה" מיקאל ניאמי שבשעתו צפיתי דווקא שיעניין אותי ואיכזב אותי מאוד.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
חרתתי על לוח לבי, דושקה
|
|
|
dushka
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
נתקלתי ונזכרתי.
https://www.safa-ivrit.org/spelling/harut.php
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-2 חודשים)
הוחמאתי
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 11 שנים ו-2 חודשים)
עוד בחור מוכשר בטירוף שעשה את הבחורות האלה, שכתבת עליהן, לשיר.
https://www.youtube.com/watch?v=FYOLKe92V70 אתה והוא ביחד זה ממש modern talking של שנות האלפיים. לא מוסיקלית, לא להיעלב. הדיבור, רק הדיבור. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-2 חודשים)
באמת איפה? אח, כשהייתי צעיר הכול היה יותר פשוט
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 11 שנים ו-2 חודשים)
אח! איפה, איפה הן,
הבחורות ההן, עם הקוקו, בלי ההבטחה, עם הטוריה והשבריה, למה כבר לא שותים איתן? (תהייה שונראית-עולמית) |
|
|
מירב
(לפני 11 שנים ו-2 חודשים)
חד ונהדר, כרגיל
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-2 חודשים)
אני לא חושב שלורי גראהם חשבה שהיא הולכת על הנובל כאן
|
|
|
omers
(לפני 11 שנים ו-2 חודשים)
אז בעצם, זה מין ספר פופ-עכשווי שמצוי כל כך במדפים בימינו, מהסוג האלו שכל סופר חשב שהוא מגלה את אמריקה אבל בסוף נופל לאותה מלכודת של ספר חביב ושנון, עם כמה הערות על החיים, אבל בעצם כל הספרים האלו דומים כל כך אחד לשני. כמו איזה נשנוש של אחר צהריים, אבל לא משהו שנזכור..
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-2 חודשים)
דושקה, זה בדיוק מהספרים האלה, שממלאים לך שעתיים כשצריך, בין לבין. הוא באמת לא מזיק, ומעלה חיוך פעמיים שלוש, אבל זהו.
לא יודע, תמיד היתה לי בעיה עם ספרים שחורטים על דגלם (מה זה? מי חורת על דגל? לא משנה) שהם משעשעים וקלילים, כמעט בכוח, ואם אתה לא צוחק אתה מרגיש שמשהו לא בסדר איתך. זה נכון, אגב, גם לספרים מז'אנרים אחרים שיש בהם מונוטוניות רגשית בלתי מתפשרת. יש בזה משהו, אה, חסר הומור. גם המתורגמנית, נצחיה, משעשעת, אבל זה הרגיש לי ממש כמו בוראט או אפילו הסיקוול הדוחה שלו, ברונו. יאללה, הבנו, אתה כאילו אהבל אבל באהבלות שלך אתה חושף את הצביעות של המערב.. נו. זה טוב בשביל המערב הפרוגרסיבי שמתבשם מהלקאה עצמית ומרב-התרבותיות שלו-עצמו. קשה לי קצת לקנות את הסחורה הזאת היום, כשהצד השני, המאוד לא משעשע של המטבע הזה, מתגלה במלוא כיעורו.
|
|
|
נצחיה
(לפני 11 שנים ו-2 חודשים)
אני דווקא מאוד אהבתי את הספר.
הצחיק אותי מאוד, בעיקר הקטעים עם התורגמנית.
אבל עכשיו כשכתבת את זה, אז הוא באמת גם נופל לאותה מלכודת "פרא אציל" שקטלתי כל כך בחדות בסקירה אחרת. אז אולי באמת לא. מצד שני הוא לא לוקח את עצמו ברצינות, וזה מצוין לספר כזה. |
|
|
dushka
(לפני 11 שנים ו-2 חודשים)
מדויק.
נניח, רק נניח, שנסעת עם הילדים לפעלתון סיטי בקניון חולון וידעת שאתה עומד לשבת שם מעל לשלוש שעות ושכחת בבית את הספר שאתה קורא בדיוק עכשיו. ונניח שיש בצומת ספרים מבצע, ברוח החוק החדש, על להיטים דאשתקד - אז זה בדיוק מתאים לסיטואציה. אני לקחתי את "פרויקט רוזי" שהוא יותר טוב והרבה יותר חינני מזה והוא בהחלט סיפק אותי עד שהגיע הזמן לעבור הלאה. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-2 חודשים)
בדיוק, זשל"ב
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים ו-2 חודשים)
|
18 הקוראים שאהבו את הביקורת
