הספר הזה הוא תענוג. מכיוון והוא בהשאלה ובלחץ זמנים להחזירו- יצא כמובן שקראתי אותו מאוד לאט. כמה שורות בכל פעם. הספר לא מותח שלא יהיה ניתן לסגור עד שעולים על כמה תעלומות אבל מעלה המון חיוכים על השיחות והחשיבה של עזרא, שכמובן שמצב עלוב כמו זה שבו הוא נמצא בהחלט מצדיקים ציניות, ומדובר בדוקטור ואיש אקדמיה אז הדיאלוגים והצניות הן מבריקות ושוות הרבה יותר מהציניות של... יהונתן גפן נניח?
הנשים שמקיפות את עזרא הן סטראוטיפ שעומד בפני עצמו: טסה- אלילת סקס שאינה יודעת שובע ופשוט מתמוגגת ממשורר חסר בטחון וכסף וגם הצטלמה בפנטאוס אבל היי- היא רק רוצה להגשים את עצמה בסופו של דבר.
קרול- צדקנית דתיה שחשוב לה להתפלל אבל גם לעשות כמה שיותר טיזינג.
מינדי- המוניקה לוינסקי של הסיפור, סטודנטית חצופה ונימפומנית שמזכירה שלא חייבים מניע כדי להתנהג כזנזונת ולהרוס לאדם את שמו הטוב.
סוזן- סוף סוף אישה חכמה. פמיניסטית כותבת מאמרים שלא מזכירים את דעתה בשום צורה כדי להתקדם, ומיד אחרי שקיבלה את התפקיד שרצתה היא תעלה 15 קילו.
איכשהו כולן מתמוגגות מעזרא, וזה מתחיל לקבל ביטחון ואז לאבד אותו מהר מאוד ולזכות בו שוב וחוזר חלילה.
וגם אני מעריצה אותו. על הנכונות לוותר על האישה המדהימה ביותר בעולם ועוד לאפשר לחברו הנושן להיות איתה...
על הגילוי המדהים שזוגתו שיקרה לו והיתה עם מישהו אחר, ולא לעשות אםזה כלום.
על הוידוי הזה כלפי עצמו שהוא מקנא באדם שהוא שונא, או דווקא כן חושק בסטודנטית המפתה אבל מתוקף תפקידו כמורה עוצר את עצמו...
הספר נכתב מצויין, אני לא מסוגלת לכעוס עליו, לא על הנשים ולא על האדישות של עזרא ברגעים שיגרמו לכל אחד אחר להתאבד או לברוח למקסיקו (ד"ש להנרי).
נהנתי מהעלילה ומהלך האירועים, נהנתי מהאבסורדיות ומצד שני מההגיון והשנינות, ונהנתי מאוד מהציניות הלא מרירה והמתוחכמת. סוף סוף תיחכום במצרך מכעיס ועצוב!
פשוט כיף, חבל שנגמר.















