ביקורת ספרותית על חוב של כבוד מאת דיק פראנסיס
ספר טוב

---

חיבה יתרה אני מחבבת את דיק פרנסיס, כאדם.
הוא כותב בפשטות, מספר סיפור בגובה העיניים, ללא הצטעצעות וללא יומרות גבוהות.
הגיבור בספריו (תמיד גוף ראשון) חכם, חד אבחנה, וקצת טלפתי..וכנראה שהוא בן דמותו של דיק פרנסיס..
דמויות רבות נוספות חוזרות בתחפושות שונות ובמהותן נותרות זהות, והן אמינות ומשכנעות.
ברור לי שהכיר אותן, וחיבב אותן.
יש בו, בדיק פרנסיס, סוג של תום, סוג של יושר,וחיבה לאנשים באשר הם.
ובספרים אצלי על המדף יש אוזניים קטנות במקומות החביבים עלי...
הרי זה לא נראה ממש מעשי להעתיק מתוך כלכך הרבה ספרים שכולם שלי!!!
האבחנות של הגיבור או של הסופר, הינו הך, לגבי אנשים, אופיים, תגובותיהם, דרך התנהגותם מוצגות בפשטות.
דרך הראיה שלו ברורה, מדויקת אך לעולם לא מרושעת או צינית. למרות שבכל ספריו ישנם מדרך הטבע רשעים, רוצחים, גנבים,
משרכי דרך בבסיסו הוא אדם רואה טוב, ורוחש טוב.
אהבתו הגדולה ביותר של דיק פרנסיס הם סוסים, בצעירותו היה פרש מרוצים (ג'וקי, אם תרצו) ובכל ספריו מופיעים מרוצים וסוסים
גם כשהספר נסב על נושאים אחרים.

בספר עליו מדובר כאן גיבור העלילה הוא אלכסנדר קינלוץ צייר, בן למשפחה בריטית מיוחסת.
והתעלומה בו אינה נוגעת למרוצים אלא לאוצר חבוי, ואולי יותר מאוצר אחד...

למרות שדיק פרנסיס אינו צייר שבתה את ליבי דרכו לתאר דרך עבודתו של אמן, (בגוף ראשון!!)
למרות שאינו צייר הוא מספר בדיקנות על תהליך היצירה על הרגע בו עולה הרעיון ועל תחושת הצייר
במשך העבודה על רישום ראשוני
על חיבתו לנושא הציור ועד הציור עצמו הרגע בו הוא לא בטוח אם יצליח להעלות על הבד את רעיונו
ורגע השימחה השלמה כשהסתיימה העבודה.
אוי...כמה אני מזדהה איתו!!

דיק פרנסיס הוא אחד מהאנשים שאני מצטערת שלא הכרתי, בגלל אישיותו המשתקפת בכתיבתו..

» ביקורות נוספות של טופי
» ביקורות נוספות על חוב של כבוד