ביקורת ספרותית על לראות בעיניים עצומות מאת ענת ישראלי
ספר טוב

---

אביגיל היא ילדה בת 13 שהוריה כל הזמן רבים, היא מחליטה לעשות מעשה ועולה לאוטובוס כדי להגיע לעבודה של אימא שלה ולדבר איתה. כל התוכנית נכשלת כשהאוטובוס מתפוצץ.
עכשיו היא שוכבת במיטת בית חולים עם תחבושת על העיניים, איתה בחדר עוד שני ילדים-
זוהר ויוני.
הם עוברים ביחד חוויות ולומדים להסתדר והכל בלי לראות כלום- בלי שום דעות קודמות.

הספר מרגש וסוחף, נגמר מהר אבל עדיין מרתק, וזוכרים ממנו כל פרט ופרט. הדמויות לא שטחיות וגם לא מסכנות, שום דמות לא מושלמת. כל דמות מציאותית וכנה, בעלת מגרעות יחד עם כל התכונות הטובות.
בהתחלה לא חשבתי שלקרוא אותו ייקח אותי לעולם שחור שבו אני מרגשה עיוורת, אבל הספר הזה גרם לי לשנות את נקודת המחשבה שלי והרגשתי כמו אביגיל עצמה שלא רואה.
אני בדרך כלל לא ממש מתחברת לספרים מהסוג הזה אבל פה- הספר הזה היה כל כך אמיתי ומדהים שהיה קשה שלא להיסחף לתוכו...
ההרגשה הזאת... כשמסיימים ספר טוב כל כך מספקת אבל גם מעציבה... קשה לי להאמין שאתקל בעוד ספר טוב כמו זה.

למרות כל מה שכתבתי כאן... אני נותנת לספר 4 כוכבים מתוך 5.
ולמה? טוב, לכל אחד יש את הטעם שלו, ומשהו הפריע לי בצורת הכתיבה. אני לא ממש יכולה להסביר את זה, אבל זה לא הרס את הסיפור עצמו אז אני מניחה שזה לא משנה.
הספר מומלץ מאוד.

» ביקורות נוספות של מגדת העתידות
» ביקורות נוספות על לראות בעיניים עצומות