אביגיל היא ילדה בת 13 שהוריה כל הזמן רבים, היא מחליטה לעשות מעשה ועולה לאוטובוס כדי להגיע לעבודה של אימא שלה ולדבר איתה. כל התוכנית נכשלת כשהאוטובוס מתפוצץ.
עכשיו היא שוכבת במיטת בית חולים עם תחבושת על העיניים, איתה בחדר עוד שני ילדים-
זוהר ויוני.
הם עוברים ביחד חוויות ולומדים להסתדר והכל בלי לראות כלום- בלי שום דעות קודמות.

הספר מרגש וסוחף, נגמר מהר אבל עדיין מרתק, וזוכרים ממנו כל פרט ופרט.

וואו, ספר ישן נושן, הרחק מתחילת הזמן בו התחברתי לספרים.
מדהים, ספר כ"כ פשוט כ"כ נוגע ברגשות שבו...
אני זוכר את עצמי דומע בסופו.