הארי האלר, זאב הערבה, הוא בן דמותו של האמן המודרני, המיואש, המסוכסך עם עצמו ועם סביבתו, זה שמחפש אהבה במקומות הלא נכונים. שלוקה, כרבים מהאינטלקטואלים של המאה העשרים בתפיסה הומניסטית נעלית ובד בבד, עד כמה שישמע הדבר כאבסורד, במיזנתרופיות ובדידות אפלה.
עולמו של הארי היה בנוי על התפיסה כי מתרוצצות בו שתי נפשות, האדם והזאב, "האדם –עולם של הגיגים ורגשות, של תרבות ושל טבע מאולף ומזוכך, והזאב – עולם אפל שכולו יצרים, פראות, אכזריות, טבע היולי נטול כל סובלימציה". עד שנתקל בטרקטט (קונטרס) מסתורי המגלה לו "כי שום אדם בעולם אף לא שוכן הג'ונגל היותר פרימיטיבי ואף לא השוטה ללא תקנה, אינו בנוי באופן כה פשוט ונוח שיהיה ניתן להציג את מהות אישיותו כסך של שניים או שלשה גורמי יסוד בלבד... לא משני יצורים מורכב הארי כי אם ממאות ומאלפים. חייו אינם מטלטלים בין שני קטבים, כמו למשל בין הרוח והיצר או הקדוש וההולל כי אם בין קטבים לאלפים, לאין ספור", תפיסה הרומזת בברור לתפיסה בודהיסטית (שהסה הושפע ממנה לא מעט).
הארי הוא אינטלקטואל בודד שלא אחת משתעשע במחשבות כמו: "אה, לו אך היה לי ידיד עכשיו, ידיד המצטנף לו בעליית גג צרה כלשהי הוגה ותוהה ולצידו מונח הכינור! איך הייתי מתגנב לפרוץ אל דממת לילו, הייתי עולה חרש בחדר המדרגות הדחוק והייתי מפתיעו ויחדיו היינו חוגגים בשיח ובמוזיקה שעות לילה אלוהיות אחדות" (עמ' 43). אך בפועל נשאר בבדידותו המייאשת המובילה אותו, כמו רכבת על מסלולה הדטרמיניסטי הבלתי נמנע, לעבר הנורא מכל. אלא שאז הוא פוגש באישה שהיא כבבואתו המשתקפת במראה, שבמובנים מסוימים היא מקבילה וזהה לו, ובמובנים אחרים היא הפוכה לו. ועובר מסע פילוסופי, חושני, פנטסטי, שדמיון ומציאות מעורבות בו, לא תמיד קל לעיכול, אחר החיפוש לפשר החיים. בין השאר האישה מלמדמת אותו כי "מי שרוצה כיום לחיות ולהיות שמח בחלקו, אסור שיהיה אדם כמוך וכמוני. כל מי שתובע במקום צווחנות משתפכת – מוסיקה, במקום בידור – חדווה, במקום ממון – נשמה, במקום המולה – עבודה אמיתית, במקום הצטעצעות – תשוקה אמיתית. לא ימצא לו מקום ומולדת בעולם נחמד זה" (עמ' 136).
במסעו ההזוי הוא, בין השאר, חולם על מוצרט ועל גטה, כאשר בפני זה האחרון הוא קובל כי ככל גדולי הרוח הוא השכיל "להכיר... בחוסר האפשרות לשלם בעד פסגה נאה של הרגש אלא במחיר חיי הכלא של היום יום" (עמ' 80).
שיאו של המסע הוא "תיאטרון הקסמים", מין תיאטרון פנטסטי ובו מסדרון בצורת פרסה ובו דלתות לאין סוף כשבכל דלת הבטחה למימוש חוויה אחרת. שם מתרחשות חוויות דימיוניות רוויות משמעויות מורכבות.
זהו סיפורו של היחיד, ושל החברה, התרים אחר פשר הקיום בעולם המרוסק שבין מלחמות העולם, על החיפוש אחר שיבה רומנטית לילדוּת, ועל ההתפכחות המרה מהניסיון. קול אזהרה רווי חרדה לחברה הגרמנית, ולציוויליזציה בכלל, מפני המלחמה של מחר. אך מעל הכל "אין זה סיפור על שקיעה וכיליון, כי אם היפוכו, סיפורה של החלמה מחולי" (דבריו של הסה עצמו בסוף דבר).
ובאופן כללי, זהו סיפור עמוק ומרשים אך לא קל לקריאה, מהמורכבים בספריו של הסה, ומהסיבה הזאת זה לא ספר שדרכו כדאי להתוודע להסה (עדיף 'סידהרתא' או 'נרקיס וגולדמונד').
![זאב הערבה [מהדורת 1977]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/8230.jpg)

















