ביקורת ספרותית על שבע מידות רעות - חרגול פלוס # מאת מאיה ערד
ספר טוב

---

ביקורת על הספר "שבע מידות רעות" למי שקרא את הספר:
אני לא יכולה להגיד שבכיתי מהספר פרט לבכי חרישי כאשר לקראת סוף הספר ליסה מעיזה להתעמת עם יוהנה אחרי שכל השנים שתקה למרות עלבונותיה. אני לא יכולה להגיד שצחקתי בקול גדול. אבל אני יכולה לומר שנהניתי, וגם שהזדהיתי פעמים רבות עם הדמויות, עם המידות האנושיות שלהן.
אני רוצה להתייחס למספר נקודות מעניינות בסיפור:
• כשהמועמדת אנה-בל מרעיפה מחמאות על ליסה שהיא בעלת קריירה מחד ואמא מאידך כאשר ידוע לקורא שהילדה אינה של ליסה, אנו רואים איך אנה-בל יוצאת מהתסבוכת כאשר מתגלה לה שהילדה אינה של ליסה.
• לא מובן איך המועמדת אנה-בל אומרת שפישר הוא האיש, איך ייתכן שהיא מעוניינת באדם כה מבוגר וברגע שני אנו מבינים: היא מעוניינת לשדך לו את אמה.
• יש נקודה בספר בה אנו נמצאים בתוך הראש של שני אנשים שחושבים מחשבות מנוגדות – פישר שחושב שאנה-בל מעוניינת בו והיא חושבת שהוא יתאים באופן מושלם לאמה ואז הוא מרים את ידו וכאן נוצרת נקודת מתח – אך זו הולכת לבסוף לגרד באוזנו של פישר...
• הפרק "כפיות טובה" הזכיר לי את הסיפור "מועקה" של צ'כוב בו הגיבור מחפש לשווא מישהו שיוכל לספר לו על המועקה שחש אבל לא מוצא אף אדם...כך גם דאג פישר לא מוצא מי שיקשיב לו באמת, שיעריך אותו כפי שראוי לו...כולם כפויי טובה.
• יעל אומרת ליואב ב"קנאה" שאף אחד אינו מסוגל להביט במישהו אחר ולומר בפה מלא:" הוא יותר טוב ממני" זה גרם לי לחשוב שגם לי קשה להודות שמישהי או מישהו יותר טובים ממני במשהו כי אפוא שהוא אני מרגישה שזה מוריד מהערך שלי, ואני מרגישה חרא עם זה שאני מרגישה ככה...לא אכפת לי לומר למישהו שהוא טוב במשהו להיפך קל לי לומר זאת רק לא שהוא פשוט יותר טוב ממני.
• נוסף על כך הסעיף "קנאה" גרם לי לחשוב שכמו שליואב הוציאו את העיניים בעלי הבתים הגדולים בעוד הוא חי בדוחק, כך גם אני הוצאתי את העיניים לחברתי הענייה כשאמרתי לה שאצלי משפצים או את מחיר השכירות (למרות שהיא שאלה).
בקשר למידת הקנאה, בעלי אומר שהקנאה היא הגורם לכך שאנשים רוצים לפעול, אם אנשים היו שמחים בחלקם הם לא היו עושים כלום בחיים שלהם.
• הספר נותן תחושה של פטריוטיות עצם זה שמדובר על מועמדים ישראלים או על חגיגות בר מצווה, ואני מרגישה תחושה של שייכות נפלאה.
• הזדהיתי עם האמירה בהקשר של ליסה: "כן, את הילדים ראתה כבר. שוב הילדים. בכל מקום ילדים. אפילו במסיבה אקדמאית". אדם שאין לו ילדים עדיין כמוני יכול מאוד להבין את זה.
בסוף הספר הכל נראה שלם, סגור פרט לעניין אחד שאולי פספסתי: הפתק שנתנה לינדה לפישר למסור לבת של סטיב חבר של ליסה – מה עלה בגורלו?

» ביקורות נוספות של קרן
» ביקורות נוספות על שבע מידות רעות - חרגול פלוס #