אני לא יודעת מתי זה היה, אבל שמתי את הספר הזה ברשימת "לקרוא מתישהו", שזו רשימה סתמית משום שאני לא באמת הולכת לרכוש ספרים אלא מלקטת אותם, וכשאני מלקטת זה מה שמגיע ואין המון בחירה. אבל הנה, הגיע, ובלי שאפילו זכרתי שהספר הזה היה שם ברשימה.

בוריס אקונין, שזה לא שמו האמיתי אבל זה לא משנה, חיבר סדרת ספרי בלשים המתרחשת ברוסיה של המאה התשע עשרה, וסובבת סביב דמותו של אראסט פטרוביץ' פנדורין הנושא בתואר "היועץ הקוליגיאלי לעניינים מיוחדים" ונקלע למגוון עלילות בלשיות. הסדרה מעוטרת בשם המתחכם "תיבת פנדורין" וקראתי כבר שניים או שלושה מתוכה, לא באמת זוכרת איזה מהם.

הספר הזה, שהאתר כאן טוען שהוא החמישי בסדרה, הוא בעצם שני ספרים. כלומר שתי עלילות בלשיות שאף אחת מהן לא הצליחה להיות חזקה או מותחת מספיק עבור ספר שלם, ולכן הן מוגדרות כאן נובלות. זה לא בהכרח הגדרה מדוייקת כי נובלה בהגדרתה הספרותית תלויה לא רק במספר המילים שהיא כוללת אלא גם ברוחב היריעה, מספר הדמויות הראשיות ומידת ה"עיגוליות" שלהן, אבל לא כדאי להיכנס לדקויות. לקחו שתי עלילות, כרכו אותן יחד בספר אחד, ולא באמת חייבים לקרוא את שתיהן בבת אחת. אני למשל הפרדתי, ונראה לי שזו המלצה טובה.

נתחיל עם תרגום גרוע. לקחת שם כמו "טוליפוב" ולהחליט לתרגם אותו ל"צבעונימוב" שיש בו היגוי שאין בשפת המקור, זו החלטה אומללה ביותר שהורסת את הטעם המיוחד בספר שכל כולו ענייני אווירה ותפאורת רוסיה הצארית. אניסי טוליפוב הוא פקיד בדרג נמוך, שמפילים עליו כלל מיני עבודות סרק ושליחויות, והוא עושה אותן כדי לפרנס את עצמו ואת אחותו המפגרת שנמצאת תחת חסותו. הוא נקלע לביתו של פנדורין בשליחות שולית כשלהי ונכנס לעומק עלילה בלשית, או יותר. העלילה הראשונה היא עלילת עוקץ קלילה, העלילה השנייה מביאה את ג'ק המרטש מלונדון למוסקווה, שתיהן לא חשובות בפני עצמן, אלא כמין תירוץ לאקונין להביא את המקום והתקופה במלוא תפארתם.

יש בספר תועפות הערות סיום והערות שוליים שמכניסות עניינים של הקשר למושגים השזורים בעלילה. ההערות חשובות, אבל לא הצלחתי להבין מתי הערה נמצאת בשוליים ומתי בסוף, זו גם קריאה שמחייבת לשים סימניה בעמוד ההערות ולפנות אליו תדיר, כך שזו לא בהכרח קריאה נוחה. מעניין אותי אם בעותק הדיגיטלי של הספר ההערות משולבות כמו בדפוס או שיש שם פיצ'ר של הייפר-טקסט שמקל על המעברים האלה. כך או כך זה רומן אווירה בעיקר. העלילות הבלשיות הן לא "שנונות", הקסם נובע מהמקום והזמן הרחוקים מההווה, מה שקוראים היום "אסקפיזם", ולא מחדות השכל של הבלש, שיש להודות שהוא די שלומיאל.

אראסט פטרטביץ פקיד למשימות מיוחדות סוכן טוב עם רזומה עשיר, לא נח עד שתופס את הפושע שמטריד אותו . והוא עושה זאת בחן. וכשתופס את הפושע מקריא לו מגילה ארוכה של סעיפים איך תפס אותו..ממש רברבן שכזה. אומרים שהגבול שעובר בין פושע לשוטר הוא דק מאוד, ומי יודע אם השוטרים לא היו עובדים בשרות החוק מה היה קורה אתם.
הספר הוא על שוטרים וגנבים שמשחקים ביניהם כמו חתול ועכבר. כמו משחק מוחות מהולל.

אני לא זוכרת כבר כמה שנים הספר יושב לי על המדף, אבל החלטתי שאתן לו צ'אנס. התחלתי לקרוא ופרץ של צחוק התגלגל ממני כל כמה משפטים. אם אפשר לכנות ספר כ"ספר חכם" אז זהו הספר! חכם בגלל המידע הרב שזורם לקורא בין השורות. ידע כללי על פושקין על מוסקבה על ההיררכייה של טבלת הדרגות הצבאיות והאזרחיות שהונהגו בקיסרות רוסיה דאז . והכל זרם נפלא. לקח לי זמן להבין שהספר היתולי . כמו לקרוא מחזה ולדמיין את השחקנים מקריאים את המשפט שלהם..
לעניות דעתי בוריס אקונין כתב סידרת ספרים שהיא מקבילה לשרלוק הולמס האנגלית . זו אותה רוח צינית של בלש, קצת מתנשא , כמובן יש לו עוזר בשם אניסי שהוא לקח תחת חסותו ויחדיו הם תופסים את הרעים. בדרך הם גם מתחפשים ומתאפרים, משנים צורות בסוף איך שהוא תמיד מגיעים לרוצח ולפתירה של תעלומות מסובכות.

סיפור ראשון קומי מאוד " נסיך העלה" נוכל שגונב מתחת לאף ועושה זאת מצויין. דרמה על כל שעל, תחפושות ושינוי תפאורה. ככל שהסיפור נמשך הקורא במרדף אחרי הפושע עם פטרוביץ הסוכן. זה לא מתח במובן הקלאסי אבל יש עניין מה ואיך, מי ייתפס ומתי, סוג של תאטרון שלם בזמן הקריאה. מלא תלבושות מפונפנות ונשים שהם דרמות קווין כפי שהיה נהוג במאות אחרות.
הסיפור השני פחות קומי אך באותו סגנון שמו "המעצב" הסיפור נכתב בהשראת ג'ק המרתש על הרציחות שהתרחשו בווייטצ'פל ב 1888. גם כאן רוצח מתועב שלוקח חיים , מבתר יצאניות בדיוק כמו ג'ק , בדיוק כמו באנגליה.

בסוף הספר יש ביאורים, מידע וידע על המוטיבים בספר ומאין הם לקוחים. על הדמויות, על ההסטוריה...מרתק!

כל כך שופע, מצחיק, היתולי, חכם.....בעיקר כל כך נהניתי מספר שונה.

אוי ואבוי ! פתאום קלטתי שקראתי כל כך מהר את הספרים ועכשיו נשארו לי רק שני ספרים בסדרה. מה אני אמורה לעשות עכשיו ? להתחיל לקרוא לאט כדי שלא יגמרו ? לכתוב ליגאל ליברכט שיתרגם כבר את הספרים הבאים ?

אוף !!!!

משימות מיוחדות הוא בעצם שני ספרים בכריכה אחת. ׳נסיך העלה׳ הוא ׳פרשת נוכלים׳ שהיא סוג של אתנחתא קומית משעשעת בין כל הפרשות ה׳רציניות׳ שפנדורין מתעסק בהן בדרך כלל. אף אחד לא מת, הנוכלים עובדים על כולם כולל אראסט פטרוביץ, אראסט פטרוביץ עובד על כולם כולל על הנוכלים, שישו ושמחו. ואף אחד לא מת, כבר אמרתי ?

ב׳המעצב׳, לעומת זאת, מישהו מת. ועוד מישהו ועוד מישהו, ועוד הרבה. זוהי וריאציה על הסיפור של ג׳ק המרטש, והתאורים בה, איך לומר, קצת מזוויעים. הסיפור הזה ממש, אבל ממש, לא משעשע.

אבל אראסט פטרוביץ פנדורין, חבר העוזרים הנאמנים שלו והשפם המטופח שלו חמודים כמו תמיד. אראסט יודע תמיד מה לומר ומה לעשות, ומאסה נמצא תמיד במקום הנכון בזמן הנכון.

למרות זאת, בסיפור השני יקרה לפנדורין משהו שנראה שיערער את עולמו אולי אפילו יותר מהטרגדיה בספר הראשון.

אז בכל זאת נעבור ישר לשישי, הגעגועים גוברים עליי.

יגאל - לטיפולך הדחוף אודה.

עוד ספר שסיימתי ממזמן, אך הדחף לכתוב את הביקורת הגיע עכשיו.

אתחיל בחלק הפולני, שמוריד לספר כוכב אחד: "צבעונימוב", נו באמת, התרגום של יגאל ליברנט כל-כך קולח שהוא היה יכול להשאיר את "טוליפוב" מהמקור, ולתת הערת שוליים או נספח שאם התרגום היה יותר מילולי, אזי היה נכתב "צבעונימוב", כי כבר בהיכרות הראשונית מוסברת הסיבה לשם האומלל הזה.

ולחלק החיובי:
שתי נובלות מרתקות הכרוכות לספר אחד, שיטה שאקונין עוד חוזר עליה גם בספר המתאר את עלילות פנדורין ביפן (שכולי תקווה כי יתורגם לעברית), ובאוסף של הרבה סיפורים שאף יכלול איחוד כוחות עם שרלוק הולמס וד"ר ווטסון (הלוואי והלוואי שיתורגם!).
בראשונה, "נסיך העלה", אנחנו מתוודעים לאניסי טוליפוב האומלל, הלא-נאה למדי, אך שובה לב עד מאוד, החי בדוחק יחד עם אחותו רפת השכל, ועובד למחייתו כמעין כלבויניק במפקדת הז'נדרמים.
באחד מהבקרים המושלגים בהם הוא הולך את אותה הדרך הבלתי-נסבלת יום-יום למקום עבודתו, הוא נשלח לביתו של היועץ הקולגיאלי לעניינים מיוחדים, אראסט פטרוביץ' פנדורין, ובידו מכתב דחוף, ובאופן מפתיע מוצא עצמו מעורב בחקירה ומרדף אחר צמד נוכלים, המורכב מגבר בעל פנים חסרי ייחוד, ובכך בעצם מסוגל להיראות בכל מראה העולה על רוחו בכל רגע נתון, ומאישה יפה, שובבה ומתוחכמת, החקירה מבדרת ומשעשעת, כוללת הגרלה מזויפת, מרדפי רחוב, ושיאה בהתחזותם של פנדורין ואניסי לאציל מהמזרח הרחוק ולמשרתו.

הנובלה השניה, "המעצב", היא אפלה יותר, מחברת בין האפלוליות הלונדונית של ארתור קונאן-דויל ובין הקדרות של א.א. פו
פנדורין וטוליפוב נגד הזמן ונגד רוצח סדרתי מטורף הפועל בסגנון ג'ק המרטש (הספר נותן מעין הסבר אלטרנטיבי לעלילות המרטש, מי שיקרא יגלה) ברחבי מוסקבה, שוחט בעיקר פרוצות.
פנדורין הוא היחיד, מלבד אניסי הנאמן לו באופן מוחלט, שמאמין כי ג'ק המרטש הגיע הישר למוסקבה, והוא מנסה לחקור זאת בניגוד להחלטת החוקר הממונה, המאמין כי הרוצח אינו מן החברה, ורודף יהודים ומוסלמים כאשמים ברצח.
בחלק מפרקי הספר גם מופיעים קטעים מפי הרוצח, חלק ממחשבותיו ותחושותיו, וככל שהטבעת סביבו הולכת ומתהדקת, כך גם מתגברת התחושה כי המכה הבאה שיכה תהיה קשה, כואבת, וקרובה מאוד אל פנדורין.

לכל אוהבי אקונין, אל תחמיצו, שתי נובלות הנוגדות אחת את השנייה, האחת תעלה על פניכם (ופניכן) חיוך, והשנייה תמתח אתכם (ואתכן) עד סופה המפתיע ועוצר הנשימה, בו פנדורין מתלבט בין הצד הרחמן והצד האכזר שלו.
אקונין מעולם לא איכזב.
נתראה בביקורת ל"יועץ ממלכתי".

אקח לעצמי חירות ואהיה הראשון כאן לדרג את פיסת האומנות שלפני דקות מספר הושבה למדף למען תנוח. מדובר, כאמור, בספרו החמישי שיוצא בעברית מאת הסופר היהודי, בעל שם העט "בוריס אקונין", אמן לשמו, וכחובב ספרות קלאסית, אני מרשה לעצמי לתאר כי בעוד כמה עשורים, ספריו יכללו תחת ההגדרה.

הספר כולל שתי נובלות, שנבדלות אחת מן השניה בטעם שנשאר בפה לאחר סיום הקריאה. הנובלה הראשונה, שנונה ומצחיקה, משאירה טעם כל-כך טוב בפה לאחר סופה, שבכניסה לנובלה השניה, שמתרחשת כשנתיים-שלוש לאחר זו הראשונה, בטוח הייתי כי האווירה תהיה כשהייתה, אך התבדיתי וגיליתי נובלה קרירה וגסה מבחינה סיפורית, אך סוחפת ופיוטית בדיוק כמו זו הראשונה. ואיך אפשר כמובן בלי אזכורים יהודיים... ? התענגתי על כל מילה.

הספר מציג דמות חדשה, כובשת בצורה לא כובשת, כריזמטית בצורה הכי לא כריזמטית שיש, אניסי צבעונימוב. תוספת מופלאה.

שתי הנובלות תורגמו בידי יגאל ליברנט, שעשה עבודה נפלאה ולא חסך בהערות מאלפות וטוב שכך, וכולי תקווה כי יושב הוא כבר על מלאכת תרגום הספר הבא, "יועץ המדינה".

מעולה כמו כל הסדרה. כולי תקווה שספרי עליית הגג יגבירו את הקצב ויתרגמו את שאר ספרי הסדרה בקצב קצת יותר מהיר מספר אחד בשנה!

הספר המוצלח ביותר בסדרה עד כה!
שני סיפורים שונים מאוד זה מזה. אחד רציני ומזעזע ואילו השני כייפי ומשעשע. וכל אחד מהם בנפרד מקבל 5 כוכבים. אין הרבה סופרים שאני נהנית לקרוא אותם כמו שאני נהנית מאקונין.
קדימה עצלנים, תתרגמו עוד!

בספר יש שתי חקירות אשר אינן קשרורת זו לזו.

בראשונה אדם שנוהג להתל באחרים ולקחת אגב כך את כספם,מהתל במושל מוסקבה ובפנדורין אשר מתחיל לחקור.

בחלק השני רוצח סדרתי מסתובב במוסקבה (ג'ק המרטש?)
ופוגע באנשים הקרובים לחקירה ובידידיו של פנדורין

אני אוהב לקרוא את הספרים של בוריס אוקונין משום שהם מביעים תמימות לשמה. אבל תמיד מסתתר בהם רובד נוסף. לחובבי הסגנון מומלץ. אבל, מי שלא מתחבר שלא יתאמץ. או שאוהבים או שלא.