מי אתה - פוטין האיש שהוריד את אובמה מהעץ ?
מה שגרם לי לקרוא את הספר פוטין - האיש ללא פנים, הוא האירוע המדהים שקרה בחצר האחורית שלנו, אובמה עלה על עץ האולטימאטום הסורי, ודווקא פוטין הוא שהציב את הסולם שאפשר לו לרדת מהעץ. תרגיל פוליטי מדהים הממקם את רוסיה כשחקנית מרכזית מפתיעה ומובילה במדיניות המזרח התיכון לעומת ארה"ב הנגררת.
מי אתה - פוטין האיש שהוריד את אובמה מהעץ ? את התשובה ניסתי לברר באמצעות סיפרה המרתק של מאשה גסן, פוטין - האיש ללא פנים.
כמו בספר מתח, ההקדמה הכניסה אותי לתוך עולם אחר אליו נשאבתי באחת, רצח של פוליטיקאית דמוקרטית - גלינה סטארובויטובה, שניהלה מאבק מול הק.ג.ב בסנט פטרבורג, העיר שהתנהלה כמדינה בתוך מדינה, תוך השלטת טרור ופחד על עיתונאים ואנשי עסקים שנתפסו כמתנגדי השלטון. גסן למודת הניסיון ככתבת מנוסה מאזורי מלחמה, מתארת את העיר כאזור המסוכן והמפחיד ביותר, "מציאות אטומה וכה אכזרית, כה נחרצת וכה חסרת רחמים, מושחתת ונטולת שמץ חרטה ". המציאות הזאת הפכה להיות בהמשך המציאות של רוסיה כולה.
על רקע מחלתו של ילצין בשנת 1999, נמצאה רוסיה על סף התמוטטות, בנקודה הכי נמוכה ניכנס לתמונה אוליגרך בשם ברזובסקי, שנתפס כממליך מלכים, והציע את שמו של פוטין שהייה באותה תקופה ראש המשטרה החשאית כראש הממשלה. המוזר בכול תהליך הבחירה שבו היו מעורבים אנשים נוספים, הוא שאף אחד לא ממש הכיר את פוטין, מה שראו בו הייה מטעה, אדם חסר אישיות ונוח להשפעה, אדם שיש לו פנים, אבל לא דעה משלו, כלומר בובת מריונטה, או גולם הנתון להשפעת שולחיו, לא כך חשב פוטין שהפך לגולם שקם על יוצרו.
גסן יוצאת למסע מרתק בעקבות פוטין - האדם שהפך את רוסיה ושילטונה לבבואה של אישיותו. לא מדובר בביוגרפיה, אלא בכתיבה עיתונאית מבריקה, המעבירה אותנו כמו ברכבת הרים, דרך אירועים מכוננים ומטלטלים שעברו על רוסיה, ובאמצעותם היא מחפשת את הקשר בינם לבין פוטין. דרך האירועים, מנתחת גסן את האינטרסים והמאפיינים את מנגנון השלטון ברוסיה, ומגיע למסקנות מרתקות שהשאירו אותי פעור פה מול שלטון שמעולם לא הייה כדוגמתו.
גסן מתחקה אחרי שורשיו של פוטין ומשרטטת פרופיל של בריון, המגדיר את נעוריו, " הייתי חוליגן.. בריון אמיתי." פוטין צמח כסוכן בק.ג.ב, ארגון עליו נאמר, פעם סוכן, תמיד סוכן. בהמשך הוא נישלח למלא תפקידים אזרחיים במנגנון עיריית סנט פטרבורג, ובמנגנון הממשלתי בהם יצר פוטין קשרים עם פוליטיקאים ובעלי הון, ובעיקר המשיך לשמור על קשריו עם מנגנוני הביטחון שניהלו את המדינה מאחורי הקלעים.
כשנבחר פוטין לראש ממשלה ובהמשך כנשיא, הוא החל לבסס את שלטנו דרך רדיפה חסרת רחמים אחרי מתנגדיו, הוא הפעיל טרור ורצח נגד עיתונאים, אוליגרכים ומתנגדים שלא שיתפו איתו פעולה.
פוטין יצר רודנות בירוקרטית המונעת חופש דמוקרטי, בעזרת חוקים המגבלים את חופש הבחירה למעומדים לנשיאות ולמפלגות.
פוטין יזום ומשתמש באירועי טרור כאמצעי למניפולציה פוליטית, כמו השתלטות הטרוריסטים על בית הספר בבסלאן, אירוע בו נהרגו 312 אנשים, האם זה פרי מבצע כושל, או הקרבת בני הערובה באופן ציני, בכדי ליצור אירוע מעורר שנאה ופחד, כחלק מיצירת אוירה שתוביל לתמיכה בפוטין כמנהיג חזק המהווה מענה לאיומים הביטחוניים ?
מקיאוולי טען כי יש מנהיגים המשולים לכבשים, ויש לזאבים, אבל המסוכנים ביותר הם הזאבים שמתחפשים לכבשים, רוסיה היא פיתוח ציני ואכזרי של גישת מדינה מקיאבליסטית המעמידה פנים כדמוקרטיה, אך מתנהלת למעשה כדיקטטורה אכזרית וחסרת מעצורים, השואפת כיום לחזור ולהית ברית המועצות של פעם. האם פוטין ישיג את מטרתו ?
האירועים האחרונים בסוריה היוו אינדיקציה כי ההתנהלות במישור הארצי של פוטין אותם תיארה גסן, הופכים למודל המשמש ליחסי החוץ של רוסייה. אירוע טרור סורי - רצח עם של אסאד מנוצל כגורם ליצירת מניפולציה פוליטית בינלאומית המקדמת את רוסיה ובנות בריתה. כעת אנו יכולים לקבל מושג לגבי אופן הטיפול במשבר הגרעין האירני על בסיס התקדים שנוצר במשבר הסורי, ולהבין איך פוטין צץ לנו לפתע בחזית הקדמית שלנו, מה שגרם לביבי שלנו להגיד, אם אין אני לי, מי לי ?
סיפרה של מאשה גסן, קולח, מעניין, מרתק, אומנם קופץ מעניין לעניין, אך הוא גם סיפור אישי באמצעותו חושפת הכותבת את רשמיה, את אווירת הפחד, את חבריה המסכנים את חייהם כמתנגדי השלטון, לוחמי חופש המהווים קרן אור של אופטימיות בתוך חשכת הטרור.
