אני לא יודעת מתי זה היה, אבל שמתי את הספר הזה ברשימת "לקרוא מתישהו", שזו רשימה סתמית משום שאני לא באמת הולכת לרכוש ספרים אלא מלקטת אותם, וכשאני מלקטת זה מה שמגיע ואין המון בחירה. אבל הנה, הגיע, ובלי שאפילו זכרתי שהספר הזה היה שם ברשימה.
בוריס אקונין, שזה לא שמו האמיתי אבל זה לא משנה, חיבר סדרת ספרי בלשים המתרחשת ברוסיה של המאה התשע עשרה, וסובבת סביב דמותו של אראסט פטרוביץ' פנדורין הנושא בתואר "היועץ הקוליגיאלי לעניינים מיוחדים" ונקלע למגוון עלילות בלשיות. הסדרה מעוטרת בשם המתחכם "תיבת פנדורין" וקראתי כבר שניים או שלושה מתוכה, לא באמת זוכרת איזה מהם.
הספר הזה, שהאתר כאן טוען שהוא החמישי בסדרה, הוא בעצם שני ספרים. כלומר שתי עלילות בלשיות שאף אחת מהן לא הצליחה להיות חזקה או מותחת מספיק עבור ספר שלם, ולכן הן מוגדרות כאן נובלות. זה לא בהכרח הגדרה מדוייקת כי נובלה בהגדרתה הספרותית תלויה לא רק במספר המילים שהיא כוללת אלא גם ברוחב היריעה, מספר הדמויות הראשיות ומידת ה"עיגוליות" שלהן, אבל לא כדאי להיכנס לדקויות. לקחו שתי עלילות, כרכו אותן יחד בספר אחד, ולא באמת חייבים לקרוא את שתיהן בבת אחת. אני למשל הפרדתי, ונראה לי שזו המלצה טובה.
נתחיל עם תרגום גרוע. לקחת שם כמו "טוליפוב" ולהחליט לתרגם אותו ל"צבעונימוב" שיש בו היגוי שאין בשפת המקור, זו החלטה אומללה ביותר שהורסת את הטעם המיוחד בספר שכל כולו ענייני אווירה ותפאורת רוסיה הצארית. אניסי טוליפוב הוא פקיד בדרג נמוך, שמפילים עליו כלל מיני עבודות סרק ושליחויות, והוא עושה אותן כדי לפרנס את עצמו ואת אחותו המפגרת שנמצאת תחת חסותו. הוא נקלע לביתו של פנדורין בשליחות שולית כשלהי ונכנס לעומק עלילה בלשית, או יותר. העלילה הראשונה היא עלילת עוקץ קלילה, העלילה השנייה מביאה את ג'ק המרטש מלונדון למוסקווה, שתיהן לא חשובות בפני עצמן, אלא כמין תירוץ לאקונין להביא את המקום והתקופה במלוא תפארתם.
יש בספר תועפות הערות סיום והערות שוליים שמכניסות עניינים של הקשר למושגים השזורים בעלילה. ההערות חשובות, אבל לא הצלחתי להבין מתי הערה נמצאת בשוליים ומתי בסוף, זו גם קריאה שמחייבת לשים סימניה בעמוד ההערות ולפנות אליו תדיר, כך שזו לא בהכרח קריאה נוחה. מעניין אותי אם בעותק הדיגיטלי של הספר ההערות משולבות כמו בדפוס או שיש שם פיצ'ר של הייפר-טקסט שמקל על המעברים האלה. כך או כך זה רומן אווירה בעיקר. העלילות הבלשיות הן לא "שנונות", הקסם נובע מהמקום והזמן הרחוקים מההווה, מה שקוראים היום "אסקפיזם", ולא מחדות השכל של הבלש, שיש להודות שהוא די שלומיאל.


















