הספר אמנם יצא ב-2012, אך הביקורת הפוליטית בו נכונה עכשיו יותר מתמיד עם המציאות הפוליטית אותה אנו חווים פה בישראל 2020.
שחיתות, נהנתנות ושאר רעות חולות.

הספר כתוב בצורה הדוקה, בהומור ובמבט מפוקח על מציאות שהיא עגומה.
מהנה לקריאה, מטריד בטיימינג של ימינו.

אירוניה מושחזת עד כדי דוקרת בכאב, על שלטון, ממשלה, שחיתות וכמובן עורכי דין ועיתונאים.
קודם כל, הספר נכתב על ידי אדם שעלה מברית המועצות, שינק בחלב אימו את הציניות, ספקנות כלפי פוליטיקאים ממשלה ושילטון.
הספקנות מתוגמת ברוסיה של התקופה הקודמת, ואולי לצערנו, הנוכחית ובעתיד , אירוניה וציניות.
במדינה של עירוב תרבויות כשלנו ( דבר נפלא כשלעצמו ), מקבלים לעיתים יצירה מיוחדת כמו ספר זה.
כמעט כל משפט חובט בתופעה כזאת או אחרת בארץ.
לדוגמה: בכל ארוע צריכים להיות כוהני שלושת הדתות כאשר על השר הממונה להחזיק תנך, צלב ומסבחת חרוזים לתפילה.
יש קטע מצחיק ולועג על החתונות בארץ, כאשר השיא הוא שבני הזוג ישוטו לאי באגם מלאכותי ואז כמובן הכל משתבש והחתן ממשיך לחתור גם כשמישהו מרוקן את הבריכה והסירה עומדת על התחתית הריקה.
ועוד ועוד.
אפשר לזהות בקלות ארועים בעברנו, ממשלת שרון , הקמת קדימה ( שכל חבריה מקבלים תעודת אימפוטנט רשמית), בעיות ההטרדה המינית במשרדי הממשלה ועוד ועוד.
וכמובן אי אפשר בלי "עמודי הדמוקרטיה" העיתונים והעיתונאים. ולא נשכח את "אבירי הצדק" , עורכי הדין.
הספר שופע רעיונות.
חסר לי בו מעט עידון. ואולי קיצור העלילה במעט.
זה לא שוויק של האשק. אבל המסר ישנו, שווה קריאה ולו רק לחשוב בכמה זבל אנו מוצפים מדי יום ביומו.

סאטירה שלימה על פוליטיקאים ושחיתות ,תקשורת, אנשי משפט (עו"ד), רפואה ,דת, נשות הפויטיקאים ומה לא.
העלילה מתרחשת באיסברגטאון, שהכוונה כמובן לישראל. שר בכיר בשם בר קוקה יוזם ליצור הפיכה נגד ראש הממשלה, ולהקטים את פוליטפוליס (פוליס= עיר ביוונית. פוליט- מלשון פולטיקה) - עיר שבה הפולטיקאים הם ששולטים בבעלי הממון ולא להפך, אלא שבסמוך להפיכה הוא חש ברע ועומד לעבור ניתוח שממנו יוצא שד קטן מגופו.
כדי להסתיר חשדות לשוחד מיני ולשוחד כספי שבו נאשמים חברי הממשלה, וכן כדי להסתיר את שאירע בבית החולים בניתוח, יוזם ראש הממשלה עלילה מפוברקת על אחות שניסתה לסחוט את השר בר קוקה.
לעזרתה של האחות יגיע כמובן העו"ד התאוותן, השמן ןהמסריח שנקרא גם צורעס (צרות -וזה מה שהוא יעשה)

השד שיצא מן השר יראה לכמה שרים ולעו"ד צורעס תמונת ראי של עצמם (גם למראות יש חשיבות בסאטירה), וינסה ללמדם להסתכל על עצמם.

שימו לב לשמות לכל שר שם שיוצר סאטירה - לדוגמא שר הבריאות נקראה מסטולביץ,שר האוצר -בוצ'ר, שר הפנים - בריא, לראש שירותי הביטחון -ז, שר הבינוי והשיפוץ הוא מחמודאלביץ, שר התיירות- גברמן וכו')

לא נעים להגיד אבל הרבה מהתיאורים בסיפור הם חלק ממציאות יומנו במדינה.
משפט מבריק של שר בלי תיק המשמש גם כסגן שלישי לשר האוצר - "כשראש הממשלה בחו"ל, אני ממלא את מקומו בארץ, כשהוא בארץ - אני ממלא את מקומו בחו"ל".
סאטירה מאד נחמדה תזכיר קצת את האמן ומרגריטה בחלק קטן.